תא"ק 14412-12-16 בנק לאומי לישראל בעמ נ' סעד

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 7/12/16 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 110,033 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע המורכבת מיתרת חובה בחשבון העו"ש, שתי הלוואות ואשראי בפיגור. לכתב התביעה צורפו בקשה לפתיחת חשבון, עמוד ראשון ואחרון של חוברת תנאים כלליים, בקשה לקבלת אשראי על סך 6,600 ₪ מיום 1/3/16, טופס מצב לקוח בהלוואות, פירוט תנועות אחרונות בחשבון העו"ש, אישור בדבר גובה הריבית ומכתב התראה אשר נמסר לנתבע ביום 31/7/16.

2.ביום 18/12/16 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע מבקש לתת לו רשות להתגונן כדי לאפשר לו להשלים גילוי ועיון במסמכים בהתאם למכתב אותו שלח ב"כ הנתבע אל ב"כ התובע יום לפני הגשת הבקשה. לחילופין מבוקש ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים כללי וספציפי ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן וחוות דעת מומחה חשבונאי עד ל – 30 יום לאחר קבלת כל המסמכים שנדרשו. בתצהירו מאשר הנתבע כי היה לו חשבון אצל התובע עם מסגרת אשראי והלוואות. נטען כי הבנק גבה ממנו ריביות ועמלות בניגוד לדין ובחשבון בוצעו פעולות ללא הרשאה. הבנק ביטל את מסגרות האשראי המוסכמות בפועל בחשבון באופן חד צדדי וללא התראה מוקדמת , והעמיד את כל ההלואות לפרעון מיידי בניגוד לדין. הנתבע לא חרג ממסגרת האשראי המוסכמת. הנתבע כופר בנכונות דפי החשבון שצורפו לתביעה. במסגרת המכתב מיום 17/12/16, ביקש ב"כ הנתבע לקבל דפי חשבון מיום פתיחת החשבון, סולמות ריבית, הסכמי מסגרת הקובעים את מסגרות האשראי והריבית ומסמכים שונים הנוגעים להלוואות.

3.ביום 17/1/17 הוגשה תגובת התובע לבקשת הרשות להתגונן. נטען כי לאחר קבלת מכתב ההתראה שצורף לתביעה יצר הנתבע קשר עם ב"כ התובע ביום 23/8/15 במטרה לנסות ולהגיע להסדר. הנתבע הציע לשלם את החוב בתשלומים חודשיים בסך של 1,500 ₪ אך התובע דחה הצעה זו. התביעה הוגשה לבית המשפט כשלושה וחצי חודשים לאחר דחיית הצעת הנתבע, כאשר בתקופה זו הנתבע לא הפקיד דבר בחשבון ולא יצר קשר נוסף עם משרד ב"כ התובע. לתגובה צורפו דפי חשבון ממועד פתיחת החשבון, דף ריכוז יתרות, מכתב ביטול מסגרת אשראי מיום 18/11/15 ובקשה להקצאת מסגרת אשראי בעו"ש מיום 18/11/15. על בסיס דפי החשבון נטען כי בחודש נובמבר 2015 עמדה מסגרת האשראי על סך 20 אלף ₪. כיוון שהנתבע חרג ממסגרת זו, הועמדה לו מסגרת אשראי זמנית חד צדדית נוספת בסך של 10,000 ₪. ביום 18/11/15 נטל הנתבע את ההלוואה השניה (צריך להיות הראשונה – נ.ז.) הנזכרת בתביעה על סך 97,000 ₪. הלוואה זו פרעה מינוס בעו"ש בסך 28,460 ₪, חוב בגין כרטיסי אשראי בסך של 7,500 ₪ ויתרת הלוואה קודמת בסך של 62,103 ₪. עם נטילת הלוואה זו, בוטלה מסגרת האשראי הקיימת והועמדה במקומה מסגרת אשראי בסך של 1,000 ₪. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתגובה, הנתבע חתם על המסמכים ולכן ידע על ביטול מסגרת האשראי הקיימת. הנתבע המשיך לחרוג ממססגרת האשראי ולכן הועמדה לו מסגרת אשראי זמנית נוספת בסך של 2,500 ₪. לאחר שהנתבע חרג גם ממסגרת האשראי הנוספת ולא שילם את החזרי ההלוואה, הועבר חשבונו לטיפול משפטי. לכן טענת הנתבע לפיה לא חרג ממסגרת האשראי המוסכמת, היא חסרת אחיזה במציאות. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה ולחילופין להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום משמעותי.

4.תגובה זו הומצאה לב"כ הנתבע ביום 30/1/17. בהתאם להחלטתי מיום 17/1/17, אשר נשלחה למענו של ב"כ הנתבע ביום 18/1/17, היה על הנתבע להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. משלא הוגשה תשובה לתגובה עד היום ולאור האמור בהחלטתי מיום 17/1/17, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן מנימוקי התובע וכפי שיפורט להלן.

6.ב"כ הנתבע מאשר למעשה כי אין די בטענות הכלליות והסתמיות שהועלו בתצהיר כדי ליתן לנתבע רשות להתגונן. בנסיבות אלו ניתן היה לצפות כי הנתבע יעשה שימוש בדפי החשבון שהומצאו לו לפי בקשתו במצורף לתגובה כדי להגיש תשובה לתגובה או כדי לבקש לתקן את בקשת הרשות להתגונן. משלא נעשה הדבר, מתבקשת מאליה המסקנה כי הנתבע עצמו נאלץ להודות בשתיקה כי אין ממש בטענות הכלליות שהועלו בבקשה לפיהן לא חרג ממסגרת האשראי. כפי שעולה בבירור מהמסמכים שצורפו לתגובה, הנתבע חרג שוב ושוב ממסגרת האשראי והפסיק לשלם את תשלומי ההלוואה. פעולות אלו הובילו באופן טבעי להעברת החשבון לטיפול משפטי. כמו-כן הנתבע בחר שלא להשיב לטענת ב"כ התובע לפיה בעקבות קבלת מכתב ההתראה המפורט , הציע הנתבע לשלם את מלוא החוב כפי שמופיע בספרי הבנק בתשלומים של 1,500 ₪. הצעה שכזו מהווה למעשה הודאה בחוב.

7.אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

בהתאם ניתן בזאת פסק דין על בסיס האמור בכתב התביעה.