תא"ק 14053-02-16 ברקת ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל

החלטה זו הינה בבקשת הנתבעת למתן רשות להגן.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 71,376 שהוגשה בסדר דין מקוצר, להשבת דמי היתר שנגבו ביתר וכן אגרה שנדרשו לשלם לצורך בירור המחלוקת.

לטענת התובעים חלה טעות בחישוב דמי ההיתר אותו נאלצו לשלם.

הנתבעת טוענת כי לאחר שנבחנה ההשגה על "דמי ההיתר" אצל השמאי הממשלתי והחלטתה נערך חישוב עדכני והוצא חשבון מתוקן. הנתבעת מודה כי נפלה טעות בחישוב דמי ההיתר שנגבו מהתובעים וכי מגיע להם החזר של 63,461.82 ש"ח וכן, השבת האגרה בסך 3,085.49 ש"ח ובסה"כ 66,547.31 ש"ח.(ס' 2 לבקשת רשות להתגונן).

לאחר שעיינתי בכתב התביעה בבקשת הרשות להתגונן, וסיכומים, נראה כי קיימת מחלוקת בתחשיב דמי ההיתר וההחזר.

מכתב התביעה וכן מסיכומי ב"כ התובעים (ראה ס' 12 לכתב התביעה, ומכתב ב"כ התובעים מיום 21.10.15- נספח 15 לכתב התביעה), נטען כי הפער שבין חישובי סכום ההחזר נובע מטעות בחישוביה של הנתבעת, אשר שיעור המע"מ בה חויבו היה 16% בקבלה/חשבונית מס בעוד שבחישובי ההחזר שערכה הנתבעת שיעור המע"מ היה 17%.

הנתבעת לא התייחסה עניינית בבקשת הרשות להתגונן או בסיכומיה לטענה זו בעניין טעות בחישוב שיעור המע"מ בחישוביה. אף לא הציגה תחשיב מפורט נגדי ע"מ לסתור תחשיב התובעים.

המצהירה מטעם הנתבעת לא ידעה להסביר התחשיב לפיו הגיעה הנתבעת לסכום המגיע לשיטתה לתובעים, והתחמקה ממתן תשובה ברורה לעניין שיעורי המע"מ הצרכים לעניין.

אשר על כן, לא מצאתי כי בקשת הרשות להתגונן מגלה הגנה ולו לכאורית כנגד התביעה ע"ס 71,376 ₪, הכולל שני רכיבים: החזר חיוב ביתר בגין דמי היתר בסך 68,278.26 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית) נכון למועד הגשת התביעה, והחזר האגרה בסך 3,097.74 ₪ (כולל הפרשי הצמדה וריבית) נכון למועד הגשת התביעה.

הנתבעת מעלה בבקשת הרשות להתגונן טענת "קיזוז" בגין מלוא גובה החוב הנתבע בכתב התביעה.

לטענת הנתבעת לתובעים קיים חוב בדין "דמי חכירה שנתיים" לכל הפחות עבור השנים 2014, ו-2015, כך שמותירה את התובעים ביתרת חוב בסך 2,165 ₪ (ס' 4 לבקשת רשות להתגונן).