תא"ק 13975-02-15 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' מרכז על שם ורה סלומונס

1.התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר לסך של 723,538 ₪. בתמצית נטען בכתב התביעה כך:

א.בין הצדדים התנהלו מספר הליכים משפטיים הנוגעים להתוויית דרך מס' 531 ותשלום פיצויים בגינה.

ב.ביום 12/12/05 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול), אשר קיבל בחלקה את תביעת הנתבע נגד התובעת בת"א 4673/03. התובעת חויבה לשלם לנתבע מכוח פסק הדין סך העולה על 1,100,000 ₪. התובעת שילמה לנתבע את סך פסק הדין במהלך שנת 2006.

ג.הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית משפט השלום. ביום 23/12/08 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 3879-08-07), אשר דחה את ערעור הנתבע וקיבל את הערעור שכנגד מטעם התובעת.

ד.בהתאם לפסק הדין בערעור היה על הנתבע להשיב לתובעת את הסכומים ששולמו לו במסגרת פסק הדין של בית משפט השלום, למעט סך של 50,000 ₪.

ה.ביום 22/5/11 הנתבע שילם לתובעת סך של 1,415,785 ₪ ואולם נותר חייב סך של 524,549 ₪.

ו.מאמצי התובעת לגבות את יתרת החוב מהנתבע לא צלחו ועל כן היא החליטה לפעול לגבייתו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. דא עקא, הוברר שע"פ ההלכה הפסוקה, סמכותו של רשם ההוצל"פ להורות על השבת סכומים ששולמו לפי פסק דין ששונה בערעור מוגבלת למקרים שבהם אותם סכומים נגבו באמצעות ההוצל"פ. לאור העובדה שהתובעת שילמה לנתבע את הסכומים ללא הליכי גביה, לא היה ביכולתה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לצורך גביית ההשבה ומכאן התביעה.

ז.התובעת טוענת שההשבה אשר נקבעה בפסק הדין של ערכאת הערעור צריכה להיות בערכים ריאליים, דהיינו בתוספת ריבית והצמדה.