ביטון נ' בנק הפועלים בע"מ

בעניין: בקשת רשות להתגונן

לפניי בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבע מס' 3, שנתבע כערב לחובות הנתבעת מס' 1, אמ. די. הי. בניה ותעשיה בע"מ (להלן: "החברה"), לפי כתבי התחייבות וערבות מיום 17/10/04 ומיום 5/5/05 (נספחים 5-6 לכתב התביעה) להבטחת שתי הלוואות שניתנו לחברה בסכומים 2,200,000 ₪ ו-400,000 ₪ בהתאמה. יתרת החוב בהלוואה הראשונה בסך 1,571,177 ₪ ויתרת החוב בהלוואה השניה בסך 220,935 ₪. צורפו דפי חשבון המציגים את יתרות החוב והפיגורים (נספח 3 לכתב התביעה).

התביעה הוגשה גם נגד החברה ונגד ערבים נוספים, אביו של המבקש, מר דוד ביטון, (להלן: "הנתבע מס' 2"), ואחיו, מר ביטון חיים יניב (להלן: "הנתבע מס' 4"). הנתבע מס' 2, נתבע בגין סכומים נוספים, הלוואה נוספת וערבות. נגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. נגד הנתבעים מס' 2 ו-4 ניתנו צווי כינוס נכסים ביום 24/12/15. החברה נמצאת בהליכי פירוק מיום 05/01/17. בעת הגשת התביעה היה הנתבע מס' 2 בעל המניות היחיד של החברה (דו"ח רשם החברות, נספח 1 לכתב התביעה).

המשיב דרש מהנתבעים לסלק את סכומי החוב הנ"ל, אך הם לא נענו לדרישתו (מכתב מיום 05/10/14, נספח 14 לכתב התביעה).

המשיב ציין כי הגיש במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 511537-11-14, בקשה למימוש אגרת חוב עליה חתומה החברה, שעניינה משכון זכויותיה בנכס מקרקעין (להלן: "אולם האירועים"), לצורך הבטחת התחייבותיה כלפי המשיב. התברר בדיעבד כי קיימים הליכים משפטיים בין החברה לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") בגין הנכס, הבנק ביקש צו מניעה האוסר על הרשות להרוס את הנכס, אך בקשתו נדחתה.

המשיב עוד הגיש במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 558434-03-15, בקשה למימוש שטר משכנתא עליו חתומים נתבע מס' 2 ואשתו, הגב' ביטון סימי, למשכון זכויותיהם בנכס מקרקעין (להלן: "דירת מגורים") לשם הבטחת התחיבויותיה של החברה כלפי המשיב.

מכאן תידון רק הגנת המבקש, הערב לחובות החברה בגין שתי ההלוואות דלעיל.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006, מופיע בנבו). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן (ע"א10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, פורסם בנבו).

טענות המבקש

בתצהירו הודה המבקש כי חתם על שני כתבי הערבות, אך טען כי החתמתו הייתה מעשה פסול (סעיפים 1-3 לתצהיר). לטענתו, הוסבר לו במועד החתימה כי מדובר בהלוואות קטנות, וכי מאחר ואינו בעל מניות, הרי שהוא מוגדר "ערב יחיד". המבקש טוען כי סכומי ההלוואות מצביעים כי ניתנו על סמך שעבוד נכסי נדל"ן, ולא על סמך חתימתו. המבקש טען כי חשבונו היה מוגבל בעת חתימתו, והוא אמר זאת לפקיד המשיב. עוד טען כי במקרה הצטרף לאביו ואחיו אל הבנק ביום החתימה על הערבות וכלל לא היה אמור לחתום אלא אביו, נתבע מס' 2, הואיל והוא הבעלים והמנהל של החברה. עוד הוסיף כי המשיב החתימו על המסמכים לצד חותמת החברה מבלי שהוא מורשה חתימה בה. החתמתו על המסמכים התבצעה מבלי שקרא, "בלנקו" כלשונו, ללא סכומים והמשיב מילא אותם לאחר חתימתו (סעיף 7 לתצהיר).

הדיון