תא"ק 13927-11-10 מועצה מקומית יסוד המעלה נ' טבול ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 13.11.11 כנגד המבקשת בהעדר בקשת רשות להתגונן, לפיו התקבלה התביעה במלואה והמבקשת חויבה בסך של 22,121 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעת בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה כנגד המבקשת ובן זוגה לשעבר בגין חובות ארנונה, מים וביוב לשנים 2007 -2009 שלא שולמו על ידי בני הזוג. לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגשת בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשת, ולבקשת המשיבה, ניתן פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרת המבקשת, אם כן, להארכת מועד מטעמי זהירות להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ולביטול פסק הדין עצמו. המבקשת טוענת כי חרף העובדה שהוצג אישור מסירה של כתב התביעה שהודבק על דלת ביתה ביסוד המעלה (לאחר ששליח שביקר במקום שלוש פעמים מצא את הבית ריק), כתב התביעה מעולם לא התקבל אצלה. לטענת המבקשת, נודע לה אודות פסק הדין רק כאשר הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה בתחילת חודש 5/2015. לטענתה, האזהרה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ שהומצאה לכאורה לכתובתה ביישוב כפר חיים ואישור המסירה אודותיה נושא את הכיתוב "סירבה לחתום", אף הוא לא התקבל על ידה. לטענת המבקשת בשבוע בו בוצעה לכאורה ההמצאה היתה במעבר מביתה בכפר חיים ליישוב אחר וממילא מיעטה להימצא בדירה בכפר חיים, ראיה נוספת לכך שהמצאת אישור המסירה לידיה אינה סבירה. לטענת המבקשת, מאחר ובמועד בו הומצאה לה לכאורה התביעה לא גרה בכתובת אליה בוצעה המסירה שכן התגרשה מבעלה בשנת 2009 והעתיקה מגוריה לאיזור המרכז ועל כן יש לבטל את פסק הדין מטעמי הצדק. לעניין סיכויי ההגנה טוענת המבקשת כי בהתאם להסכם הגירושים בינה לבין בעלה לשעבר אמור היה בעלה לסלק את כל החובות המשותפים שהיו לבני הזוג. כמו כן היא היתה אמורה להעביר לבעלה את זכויותיה בדירה בה התגוררו ובגינה ובגין נכסים נוספים באותו יישוב הוגשה התביעה. לטענתה, מאחר ובתקופת צבירת החובות היתה כבר גרושה אין היא חבה כלפי המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד מאחר והמבקשת אינה חולקת שבתקופה בה הומצאה לה האזהרה גרה בכתובת בכפר חיים וטענתה שמיעטה להימצא בו מוזרה. כמו כן לטענתה לא העבירה כתובתה במשרד הפנים לכתובת אחרת ואין לה להלין אלא על עצמה. לטענת המשיבה, אין לקבל את טענת המבקשת כי בעת שהומצא כתב התביעה לא התגוררה בנכס אליו בוצעה המסירה. ראשית טוענת המשיבה כי ההמצאה בוצעה על פי תקנות סדר הדין האזרחי והמבקשת לא הביאה כל ראיה לכך שהעתיקה את כתובתה לכתובת אחרת. כמו כן, לטענתה המבקשת אף התעלמה ממכתבי ההתראה בדבר החובות על הנכס שנשלחו אליה ואל בן זוגה כאשר עדיין היו נשואים והתגוררו בדירה בשטח המשיבה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי כאשר מדובר בחיובי ארנונה רואים בהדבקת ההודעה אודות החוב על חלק בולט בנכס כהמצאה כדין ומפנה לסעיף 307 לפקודת העיריות. עוד מדגישה המשיבה את השיהוי הרב והבלתי סביר עד להגשת הבקשה לביטול, כ – 4 שנים לאחר מתן פסק הדין וכ – 6 שנים מתום התקופה בה נצברו החובות. המשיבה טוענת כי אין זה סביר כי לאורך כל תקופה זו לא ידעה המבקשת על החובות נשוא התביעה ואף מצרפת מסמך מחודש 5/2009 החתום לכאורה על ידי המבקשת ובן זוגה לפיו המבקשת מודיעה למשיבה על גירושיה ומתחייבת לשאת בחובות הארנונה בגין אחד הנכסים אותם מחזיקים בני הזוג, ראיה לכאורה למודעותה לחובותיה. ביחס לסיכויי ההגנה טוענת המשיבה כי העובדה שהמבקשת התגרשה מבעלה בשנת 2009 וסוגיית ההסכם הנטען בין בני הזוג אינם מעניינה, אלא על המבקשת לפתור העניין מול בן זוגה והמשיבה אינה צריכה להינזק מכך. עוד טוענת המשיבה כי ככל שמועד הגירושין רלוונטי לזהות החייב, דבר אותו היא כאמור מכחישה, המדובר בחובות שנצברו ברובם המכריע בתקופה בה היתה המבקשת נשואה ועל כן גם טיעון זה אינו מקנה הגנה נראית לעין מפני התביעה. עוד מדגישה המשיבה את העובדה שלמבקשת אין למעשה הגנה ואינה טוענת דבר ביחס לעצם החיוב ולצדקתו, עובדה נוספת שעל בית המשפט לקחת בחשבון.

המבקשת הגעישה תשובה לתגובת המשיבה ובעיקר חזרה על טענותיה.

6.על פי אישור המסירה של האזהרה שצורפה לתגובת המשיבה, סירבה המבקשת לחתום על קבלת האזהרה ואישור מסירה זה גובה אף בתצהיר המוסר מאומת על ידי עו"ד ובו אף נקודת ציון ספציפית למיקום ביתה של המבקשת. המדובר באישור מסירה תקין וכאשר הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף המועד הקבוע על פי דין, נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריך את המועד.

בית המשפט העליון קבע מפי כב' השופטת נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי:

"טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור, יש לתת את הדעת למכלול שיקולים ובהם מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת הסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו, למתן אורכה להגשתו".