תא"ק 13842-03-14 סבן נ' אזולאי

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע, לתשלום 190,989 ₪ בקשר עם הסכם מכר דירה. הנתבע, במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהגיש, ביקש סילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, באשר לטענתו, מדובר בסכסוך אשר הסמכות העניינית לדון בו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה ולחלופין מדובר בתביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין במסווה של תביעה כספית, אשר אף היא איננה בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

רקע כללי וטענות הצדדים

כפי שעולה מכתב התביעה, בין הצדדים להליך נחתם ביום 24.1.10 הסכם מכר למכירת דירה שהייתה בבעלות הנתבע. לטענת התובע, במסגרת הסכם המכר, התחייב הנתבע לסלק משכנתא שרבצה על הדירה. לטענת התובע, על אף שחלק מן התמורה ששילם לנתבע, הייתה אמורה לעבור לנתבע ביחד עם מסירת החזקה בדירה וכנגד סילוק המשכנתא, הסכים התובע להעביר את הכסף לנתבע בטרם סולקה המשכנתא כנגד התחייבות של הנתבע לסלק את המשכנתא. המועד לביצוע תניות אלה בהסכם המכר נקבע ליום 1.3.10 ולטענת התובע התמורה והחזקה עברו במועד זה, אולם המשכנתא לא סולקה עד עצם היום הזה ועל כן הוא תובע את היתרה הבלתי מסולקת של המשכנתא וכן 28,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר.

בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר שתמך בה, גולל הנתבע ביתר פירוט את מערכת היחסים בין הצדדים וממנה עולה, כי התובע הוא החם של הנתבע, כלומר אבי אשתו. הנתבע ואשתו, מצויים בסכסוך גירושין ותביעה זו לטענת הנתבע היא חלק מן המאבק בין הצדדים. לטענת הנתבע, חוזה המכר אשר צורף לכתב התביעה הינו חוזה למראית עין אשר איננו משקף את ההסכמות האמיתיות בין הצדדים, באשר בין הצדדים הוסכם כי התובע הוא שיפרע את המשכנתא ולא הנתבע. כמו כן הבטיח התובע לנתבע לטענתו, כי יעביר לו 100,000 ₪ שנצברו אצל התובע ב"שחור". לטענת הנתבע, התובע אשר נחשד בעבירות שונות של שוחד והלבנת הון, עשה הסכם זה מתוך ניסיון "להלבין" כספים שבידיו.

עוד טוען הנתבע, כי עורך הדין שערך את העסקה הוא בנו של התובע, היינו גיסו של הנתבע וכל העסקה נעשתה על בסיס אמון בין בני משפחה.

הנתבע מצביע על כך שכפי שעולה מכתב התביעה, התובע העביר לנתבע את מלוא כספי התמורה הנקובים בהסכם המכר, מבלי שהמשכנתא סולקה וכן על העובדה שעד היום ממרץ 2010, לא מצא התובע לנכון לטעון כל טענה כנגד הנתבע ורק כעת כשפרץ סכסוך גירושין בין הנתבע לבין בתו של התובע, נזכר התובע להגיש תביעה זו.

הנתבע מצביע על כך שבהסכם המכר, צוין כי יתרת המשכנתא היא 100,000 ₪ ועל כן לא סביר כי היום תובע התובע סכום של כ - 160,000 ₪ בגין משכנתא זו. בנוסף טוען הנתבע כי התמורה ששילם התובע בגין הדירה נכנסה לקופה המשותפת שלו ושל אשתו ונעשה בה שימוש לבניית ביתם המשותף של בני הזוג ועל כן ככל שקיים חוב הרי הוא חוב משותף שלו ושל אשתו.

התובע בתגובה לטענות אלה טען כי מדובר בסכסוך כספי עסקי גרידא. מדובר בדירה של הנתבע מלפני נישואיו עם בתו של התובע ואין מקום להכניס לסכסוך את הסכסוך המשפחתי.

התובע מפנה להלכת חבס (רע"א 6558/99 חבס נ. חבס פד נד(4)337), על פיה, לא די בכך שהסכסוך הוא בין בני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה 1995, אלא שהסכסוך המשפחתי צריך לתרום משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, כדי שהסמכות העניינית תוקנה לבית המשפט לענייני משפחה.