תא"ק 13821-04-13 המוסד לביטוח לאומי ירושלים נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה בסדר דין מקוצר בסכום של 135,288 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).

1. בתאריך 23.4.06 פלוני נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל, לאחר שרכב שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת פגע בו (להלן "הנפגע" ו"התאונה" בהתאמה). הנפגע הגיש לתובע תביעה לקביעת דרגת נכות, וועדות רפואיות בענף נכות כללית, קבעו כי שיעור נכותו הצמיתה המשוקללת של הנפגע עומד על 68% בתחומי הנוירולוגיה, האורתופדיה ואף-אוזן-גרון (להלן: "אא"ג"). התובע שילם ועתיד לשלם לנפגע גמלאות בגין נכותו זו (ראו תעודת עובד ציבור ת/3 אליה צורפו פרוטוקולים של ועדות רפואיות ואבחונים רפואיים שונים).

2. בין התובע לבין הנתבעת נחתם הסכם רב-שנים לפיו התחייבה הנתבעת לפצות את התובע בכל אותם מקרים בהם היא אחראית לפצות נפגעים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, וגם עשויה להיות אחראית לפצות את התובע מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשמ"ה – 1995 (להלן: "חוק המוסד לביטוח לאומי" ו"ההסכם" בהתאמה). על פי ההסכם, על הנתבעת לשלם לתובע 80% מסך הגמלאות אותן שילם וישלם לנפגע.

3. במקרה דנן, הנתבעת אכן שילמה לתובע סכומים שונים, אולם נותר סכום שנוי במחלוקת הנובע מנכותו של הנפגע בתחום אא"ג - 23.05% המורכבים מנכות בגין דלקת באוזן התיכונה (10%), ליקוי שמיעה (5%) וסחרחורת (10%). התובע טוען כי נכות זו גם היא תוצאת התאונה ובהתאמה קמה לו זכות שיבוב כנגד הנתבעת, ואילו הנתבעת טוענת כי הנכות בתחום אא"ג אינה קשורה כלל לתאונה ולא זו בלבד אלא שהיא אף שילמה לתובע סכומים שונים ביתר (אם כי לא הגישה תביעה שכנגד).

לאחר שקראתי בעיון את תיק בית המשפט, שמעתי את העד מטעם התובע ואת סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שבו 5% נכות נוספים בגין ליקוי השמיעה של הנפגע יוכרו כקשורים בקשר סיבתי לתאונה. להלן נימוקיי;

דיון

4. תביעתו של התובע היא מכוח ההסכם שבינו לבין הנתבעת. מטרת ההסכם, שנחתם גם עם חברות ביטוח נוספות, היתה להסדיר באופן עקבי ולייעל את מערכת היחסים שבין התובע לבין המבטחות בבוא התובע לעמוד על זכות השיבוב שלו לפי סעיף 328 לחוק המוסד לביטוח לאומי, וזאת במקום לנהל התדיינות חדשה בכל תביעה ותביעה נגד המבטחות השונות (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (2012) בפסקה 9 [להלן: "פרשת זטולובסקי"]).

5. סעיף 3 להסכם קובע כי חובת השיפוי קמה מקום בו שילם וישלם התובע לנפגע גמלאות בגין תאונת הדרכים. הנה כי כן, כדי שתקום חובת השיפוי של הנתבעת כלפי התובע, הגמלאות המשולמות על ידי התובע לנפגע חייבות להיות קשורות בקשר של סיבתיות לתאונה קרי, על יסוד נכות שנגרמה עקב התאונה. ויודגש, חובת השיפוי של המבטחת קמה בין אם הגמלאות משולמות על ידי התובע על יסוד נכות שנקבעה בוועדות רפואיות בענף נכות כללית ובין אם אלו משולמות על יסוד נכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה (שם, בפסקה 10).

6. כאשר נכותו של הנפגע נקבעת על ידי ועדה רפואית בענף נכות כללית, הנכות יכול שתהיה מכל מקור שהוא (להבדיל מוועדה רפואית בענף נפגעי עבודה החייבת לעמוד על הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הפגיעה בעבודה). לכן, התובע יוכל לשבב רק את הגמלאות ששילם בגין אותה נכות כללית שהוכח כי ניתן לייחס אותן לתאונה (שם, בפסקה 13).