תא"ק 13581-02-15

1.ביום 08.09.14 חתמו התובעים על הסכם עם הנתבעים לרכישת דירת חדר ברח' הנביאים 26 ירושלים , בגוש 30065 חלקה 35 תת חלקה 13 (להלן: "הדירה"). לטענת התובעים, לאחר החתימה ותשלום חלקי של התמורה, הם גילו שמצב הדירה מבחינתה הקניינית והתכנונית, אינו כפי שסברו בטרם חתמו על החוזה עם הנתבעים וכי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את החוזה שנחתם.

התובעים הודיעו לנתבעים על ביטול החוזה ודרשו את השבת התמורה ששולמה בצירוף הפיצוי המוסכם על סך של 50,000 ₪. משלא נענו, הגישו התובעים תביעתם בסדר דין מקוצר.

2.בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה, טענו הנתבעים שלא הייתה כאן טעות או הטעיה מצד הנתבעים ולכל היותר מדובר כאן בטעות בכדאיות בעסקה שאינה מקנה עילה לביטולו של החוזה על ידי התובעים.

בתצהיר שצורף לבקשה, נכתב שהתובעים בדקו את הדירה לפני שהחליטו לחתום על החוזה, היו מודעים למצבה ורכשו את הדירה בסברם שהיא השקעה טובה. לטענתם, התובעים היו מעוניינים ברכישת הדירה ללא קשר להצלחתם להשיג משכנתא לצורך השלמת התמורה. תצהיר הנתבעים מפורט דיו לשלב זה, אין באמור בתצהיר משום הגנת בדים וודאי שהטענות עולות על רף ה"הגנה בדוחק" הנדרשת לצורך מתן הרשות להתגונן (ראו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) U.K פ"ד מו(2)273; רע"א 10198/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.06.09)ׂ. ככל שתוכח הגנת הנתבעים כנכונה, יש בה כדי לעקר את טענות התובעים.

3.הלכך, בשלב זה של ההליך ולאחר בחינת תצהיר הנתבעים, קובע כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן.

בקשת הרשות להתגונן מתקבלת.

משלא התבקשה תגובה, אין צו בדבר הוצאות.

התצהיר שהוגש ישמש ככתב הגנה בתיק.

התיק יועבר לעו"ד נורית לוי לשם קביעת הליכי מהו"ת.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ה, 06 מאי 2015, בהעדר הצדדים.