תא"ק 13511-07-14 עירית ירושלים נ' דורבן תכנון ובניה בע"מ ואח'

1.לפניי בקשה למחיקת כותרת 'בסדר דין מקוצר' למתן רשות להתגונן. לטענת המבקשת, עניינה של התביעה בחיובי ארנונה בגין נכס מקרקעין הנמצא ברחוב התעשייה 5 בירושלים, מספר נכס 30129-005-015-0081 (להלן: "הנכס") לתקופה מיום 24.1.12 ועד ליום 31.12.13 כאשר הנכס שימש אותה להפעלת מוסך (בית מלאכה) קטן מאוד לתיקון כלי גינון.

2.בבקשתה, מלינה המבקשת על חיובי ארנונה גבוהים הנטענים, הנובעים לטענתה, מסיווג שגוי של הנכס כנכס המיועד למשרד תחת בית מלאכה. המבקשת הגישה השגה למנהל הארנונה ביום 20.12.12. ביום 24.12.12 השיב מנהל הארנונה למבקשת בדחיית ההשגה וזאת עד להמצאת האישורים המפורטים בטופס. לבקשת מנהל הארנונה, פנתה היא בהקדם למשרד התעשייה המסחר והתעסוקה במחוז ירושלים והצילה את האישור המבוקש בו צויין במפורש כדלקמן: "מדובר בנכס אשר נמצא ברחוב התעשייה, במקום קיים בית מלאכה לגינון והשקיה, במקום קיימת כניסה לבית העסק פלוס משרד". המבקשת מסרה למשיבה את האישור באופן מיידי ואולם, חרף זאת, המשיבה המשיכה לחייב את המבקשת בחיובי ארנונה מוגזמים ומנופחים תוך התעלמות מאישור זה. ביום 13.5.13 נחתם הסכם בין המבקשת למשיבה מס' 2 בגין מכירת העסק ומאותו מועד לא החזיקה בו עוד.

3.ביום 15.9.13 פנתה המבקשת בהשגה נוספת תוך שהיא מצרפת בשנית את האישור המבוקש. ביום 27.10.13 דחה מנהל הארנונה את ההשגה בטענה שנערכה בנכס ביקורת ביום 3.10.13 כאשר צויין בדו"ח הביקורת, כי קיימים מחזיקים חדשים בנכס שלא קשורים למבקשת ומשכך, הוחלט לדחות את ההשגה.

4.בעקבות הגשת התביעה בתיק זה, פנתה המבקשת בהשגה שלישית למנהל הארנונה מיום 11.1.15 בו חזרה והסבירה את הטעמים לחיוב הארנונה בהתאם לתעריף מותאם לתעשייה ולא בתעריף למשרד. עוד ציינה המבקשת, כי עסקינן בנכס המצוי במבנה רעוע שגגו עשוי פח ללא מטבח וללא שירותים ולצורך שימוש בשירותים נאלצה המבקשת להשתמש בשירותים של המוסך השכן. לטענת המבקשת, הליכי ההשגה טרם נסתיימו וגם אם המשיבה תטען להיעדר סמכות עניינית הנתונה לבית המשפט לדון בנושאים העובדתיים השמורים למנהל הארנונה, תטען היא כי מן הדין ליתן לה זכות להגיש ערר לועדת הערר.

5.המבקשת הסבירה פשר אי הגשת הערר עד כה בכך, כי במהלך שנת 2012 לאחר שהיא קיבלה לראשונה הודעה בדבר תשלום חיובי ארנונה בסיווג לא נכון פנתה היא למר ברונו גוטמן, סגן מנהל מחלקת שומה וגבייה דאז שהבטיח לה לטפל בעניין. כן, יזמה מספר שיחות טלפון עם מחלקת הארנונה כאשר רק בחודש דצמבר 2012 נאמר למבקשת מפורשות על ידי המשיבה כי עליה להגיש השגה בגין שנת 2012. יאמר כבר עתה, כי המבקשת לא נתנה כל הסבר מדוע לא הוגש ערר על החלטות מנהל הארנונה בשלוש ההשגות השונות שהוגשו על ידה.

6.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי אין חולק שהמבקשת החזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית, אלא, שהינה טוענת לחיובי ארנונה גבוהים כתוצאה מסיווג שגוי. בעניין זה, הסמכות העניינית לדון בשאלת סיווגו של נכס נתונה למנהל הארנונה ולא לבית המשפט זאת מכוח סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. כמו כן, ודאי כי תביעה זו כשרה להידון בסדר דין מקוצר בהיותה תביעה לתשלום סכום קצוב מכוח תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכאשר צורף טופס גילו חוב התואם את רישומי העירייה [ראה: בר"ע (מחוזי חי) 1517/98 עיריית חיפה נק יצחק יעקבי וכן, בש"א (ראשל"צ) 5493/05, מרחב אישי בע"מ נ' עירית רעננה].

דיון ומסקנות:

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בפניי, נחה דעתי כי דינן של הבקשות להידחות. להלן נימוקיי.

7.1באשר לשאלת מחיקת הכותרת, הרי שמטעמי התגובה כפי שפורטו בסעיף 6 לעיל, התביעה עונה אחר דרישות הדין בעניין זה, כאשר בנוגע לשאלת תקופת החיוב, נוכח עזיבת המבקשת את הנכס ביום 31.5.13 והעברתו למשיבה 2, חברת עומר השקיה גינון ותאורה בע"מ, הרי שמשניתן פסק דין בהסכמה נגד המשיבה 2 בתיק בגין תקופה זו, התייתר הצורך לדון בשאלת אי מסירת הודעת המבקשת על חדילתה מלהחזיק בנכס ומשכך, אין להידרש לשאלה זו וההכרעה תתמקד בטענת המבקשת להיעדר סיווג נכון של הנכס.