תא"ק 1350-01-14 מחצבות כפר גלעדי אגש"ח בע"מ נ' אבו ג'בל סלמאן - חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח'

התביעה הוגשה בגין חומרי מחצבה, שסיפקה המשיבה למבקשת מס' 1 לפי שני הסכמים (נספח א' ונספח ב' לכתב התביעה). התביעה נגד הנתבע מס' 2 הינה מכח ערבותו להסכמים.

המבקשים התגוננו בטענה כי קיימים אי סדרים בכרטסת, כך שתשלומים, ששולמו בשנים 2011-2013 נזקפו לזכות חובות משנת 2010, וכי לא צורפו תעודות משלוח חתומות. עוד נטען כי התשלומים ששילמה המבקשת בצ'קים, המסתכמים בסך 52,000 ₪, היוו סגירת חשבון סופי. המבקש מס' 2 טען בנוסף לעניין ערבותו כי לא הוסבר לו שהוא חותם כערב, והוא התבקש לחתום בשם החברה ולשם זיהוי חתימתו, וכי לא גולו לו הפרטים שיש לגלות לערב יחיד. המבקש טען כי בשנת 2004 עת חתם על ההסכמים היה בעל 5% ממניות החברה, מורשה חתימה ומנהל, וכי משנת 2011, חדל להיות בעל עניין בחברה.

לאחר ששמעתי את חקירת המבקש מס' 2, אני מוצאת כי יש לתת לו רשות להתגונן בחלק מהטענות, וזאת בתנאי הפקדה, כדלהלן:

1.התאמת התביעה לסדר דין מקוצר. עתירת הנתבעת למחיקת כותרת נדחתה כבר בהחלטתי מיום 22/4/14, ולא היה מקום להמשיך ולטעון בעניין.

2.מעמדו של המבקש מס' 2 כערב. המבקש אישר את חתימתו על החוזים (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 3-7). לא ברור מדוע התמיד בתצהיר לציין טענות עובדתיות חלופיות לעניין חתימתו או אי חתימתו. טענת המבקש לפיה לא הוסבר לו כי הוא חותם כערב, מעמידה לו הגנה דחוקה. המבקש העיד על עצמו שהוא אדם משכיל (שם, עמ' 1, שורות 19-22), ואין לו להלין אלא על עצמו אם בחר לחתום בפרטיו האישיים ללא חותמת תחת המילים המודגשות בשני ההסכמים "כתב ערבות", ללא שקרא אותו או בירר את תכנו (ראה תא"ק (שלום ת"א-יפו) 41668-03-10 בנק לאומי נ' אביגיל בהט ואח', 7.11.2011, מופיע בנבו).

טענה אחרת של המבקש הינה כי הוטעה לחשוב שחתימתו הינה בשם החברה ונועדה לזיהוי חתימה (סעיף 22 לתצהיר) או "בגלל שהייתי מנהל בעל זכות חתימה וכדאי [צ"ל "כדי", ג.ס.ב] שתהיה לי אפשרות להזמין חומרים, ועלי לחתום על מסמך שיהיה אצלם בהנהלת חשבונות" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 21-23). המדובר בטענה הסותרת את כותרת החלק עליו חתום המבקש בחוזים, ונראה כי הותאמה להלכה הותיקה בעניין טענת "לא נעשה דבר" (ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי, פד"י מד(3) 304, וההפניות שם). ערבות המבקש לחובות המבקשת נתמכת גם בעובדה שלאחר שהמבקשת נקלעה לקשיים מסר צ'קים מחשבונו לפרעון חובותיה (מש/1).

כאמור, לא תידחה הבקשה מהטעם לבדו של אי אמינות הטענה, ועל כן היא תתקבל בתנאי הפקדה, שייקבע בהמשך.

טענה הנדחית על אתר הינה טענת מעמדו של המבקש כ"ערב יחיד", טענה, שגם סותרת את הטענה כי כלל אינו ערב. ערבות המבקש לטובת המשיבה, אינה חוסה כלל תחת הוראות פרק ב' של חוק הערבות, התשכ"ז-1967, באשר המשיבה אינה עונה על הגדרת "נושה" בסעיף 19 לחוק. למען הסר ספק הספקת סחורה באשראי אינה מספיקה כדי להחשב "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי" (ראה בש"א (שלום אשדוד) 1466/05 בן שמחון נ' יהודה רשתות פלדה בע"מ, 25.12.2005, מופיע בנבו).

3.כרטסת המשיבה. המבקשים לא העמידו הגנה מפורטת ומבוררת לגוף החוב, המפורט בכרטסת (נספח ט' לכתב התביעה). האמירות הסתמיות בעניין מועד ייחוס התשלומים השונים, אינה מהווה הגנה, ואין בה כדי לשלול את החיובים או להוות טענה כלשהי לגבי התשלומים. כעולה מהתצהיר המבקשת מתייחסת רק לחמישה תשלומים, המסתכמים ל-52,000 ₪. אין מדובר בתשלומים, שנמסרו בהזדמנות אחת לצורך פרעון החוב, אלא התשלום הראשון בוצע ביום 28/4/11, השני ביום 26/7/12 ושלושת האחרונים, בסך 10,000 ₪ כל אחד, נמסרו ביום 18/6/13 וזמני פרעונם 30/6/13, 30/7/13 ו-30/8/13 (סעיף 8 לתצהיר, מש/1). כל חמשת הצ'קים זוכו בכרטסת הנהלת החשבונות שהגישה המשיבה. המבקשת לא הציגה תחשיב נגדי, לא הציגה כרטסת הנהלת חשבונות נגדית, המנוהלת אצלה, אף שהמבקש העיד כי מדובר בחברה ותיקה, המתנהלת משנת 1996 ויש לה רואה חשבון (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 23 עד עמ' 2, שורה 1). המבקשת לא ציינה מה התוצאה החשבונאית של טענותיה בעניין כרטסת המשיבה והטענה נותרה כללית וסתמית, חסרת כל פירוט, שאינה מקימה הגנה (ראה ד. בר אופיר "סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 196 וההפניות שם). גם בטענה להעדר תעודות משלוח לא ציינו המבקשים כי חלק מהסחורה, בגינה הוגשה התביעה לא סופק למבקשת.