עיריית חיפה 500240007 נ' עודה ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 7/7/15 הגישה התובעת נגד המבקשת ונגד בעלה עבד אל לטיף עודה (להלן: "עבד") תביעה בסדר דין מקוצר על סך 180,658 ₪ בגין חיובי ארנונה שנצברו בנכס ברח' אל מוהדי 10 בחיפה בתקופה מיום 1/1/02 עד 31/10/14. התובעת מסבירה כי בדפי החשבון של העירייה מופיע רק עבד כמחזיק אבל מדובר בעניין טכני שכן המבקשת היא אשתו של עבד ומחזיקה בנכס ביחד איתו. טענה זו נתמכת בתדפיס שאילתא מספרי העירייה.

2.המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה אישרה כי היא אישתו של עבד. המבקשת לא מכחישה שהיא מתגוררת בנכס אבלטוענת כי המחזיק ו/או הבעלים היחיד בנכס הוא עבד. נטען על בסיס פסק דין כי עבד הוכרז כפושט רגל ביום 16/10/13. המבקשת טוענת כי החיובים הנטענים בתביעה נוצרו לפני יותר משבע שנים ולכן התיישנו. עוד נטען כי כתב התביעה לוקה בחסר שכן לא צורף לה פירוט של החוב הנטען. צורף מכתב במסגרתו ביקש ב"כ המבקשת מב"כ התובעת מסמכים נוספים. נטען כי התביעה לא ראויה להתברר כסדר דין מקוצר שכן על פי רישומי התובעת, המבקשת לא מופיעה כבעלים וכמחזיקה בנכס נשוא התביעה. עוד נטען כי המבקשת מעולם לא קיבלה הודעות חיוב בארנונה וכך נמנעה ממנה זכותה להשיג או לערער על הודעות החיוב.

3.ביום 12/10/15 הוגשה תגובת התובעת לבקשה. מדובר בתגובה עבת כרס המשתרעת על פני שבעה עמודים וצורפו לה עשרות עמודי נספחים. נטען כי המבקשת גרה ועודנה מתגוררת בנכס וחזקה כי היא מודעת לחובתה לשלם ארנונה. נטען כי הגדרת מחזיק בסעיף 1 לפקודת העיריות ביחד עם ההגדרה שניתנה בפסיקה, קובעת כי המחזיק הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס . נטען כי המבקשת עונה להגדרה זו כמי שמתגוררת בנכס, כאשר בנוסף ניתן לחייבה מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג. נטען כי יש לדחות על הסף את טענת ההתיישנות שכן זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. נטען כי הליך הגבייה המינהלית הראשון בתקופה הרלבנטית לתביעה הינו מכתב התראה מיום 1/5/03 בעקבותיו מסרו הנתבעים סדרה של שיקים אך אחד מהשיקים חולל והועבר לגבייה במשרד עו"ד מלך. ביום 21/1/04 שולם הסך של 500 ₪ על חשבון החוב. ביום 31/5/05 הגיש עבד בקשה להנחת נזקק בה הצהיר כי הוא מחזיק בנכס ביחד עם המבקשת וילדיהם. גם בשנת 2005 ניתנו שיקים לתשלום החובות אך אחד השיקים חזר. בשנת 2008 הוגשה בקשה נוספת של עבד להנחת נזקק בה חזר עבד על הצהרתו לפיה הוא מחזיק בנכס ביחד עם המבקשת. ביום 28/1/09 ניתנה לנתבעים הנחה בשיעור של 20 אחוז מסכום החוב בכפוף לתשלום, שלא בוצע. ביום 2/7/09 בוצע עיקול מיטלטלין בבית. ביום 31/12/09 נרשמה הערה על שיעבוד הנכס בטאבו. ביום 30/3/11 הוטלו עיקולים על חשבון הבנק של המבקשת. ביום 15/1/15 הודיע עבד כי ניתן צו כינוס לגביו ביום 2/2/11 והוסבר לו כי התובעת ממשיכה בהליכי גבייה כנגד המבקשת. ביום 23/4/13 הגישו הנתבעים בקשה נוספת להנחת נזקק במסגרתה הוצהר כי המבקשת גרה בנכס. ביום 9/5/13 פנה עבד למשרדי התובעת לשם גיבוש הסדר והוצע הסדר עד למתן החלטה בוועדת הנחות. בעקבות אותו הסדר בוצעו תשלומים על חשבון החוב החל ממאי 2013. ביום 6/5/13 הגישה המבקשת השגה , טענה כי אינה מחזיקה בנכס וקיבלה מענה מפורט הדוחה את טענותיה במכתב מיום 19/6/13. ביום 18/2/14 אושרה הנחה בשיעור של 10 אחוז נוספים מחיובי הארנונה לשנת 2013. ביום 27/4/14 נדחתה בקשה להנחה רטרואקטיבית נוכח אי המצאת מסמכים רלבנטיים. התובעת טוענת כי המבקשת מעולם לא הכחישה את חיובי הארנונה כאשר הפניות להגיע להסדר לצד התשלומים החלקיים שנעשו מלמדים על הודאה בחוב שנצבר לאורך השנים. נטען כי המבקשת בחרה שלא להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את ההשגה שהגישה בטענת "איני מחזיק" ואין הצדקה לאפשר לה לעקוף את המסלול הקבוע בחוק להגשת השגה וערר. לתגובה צורפו מסמכים רבים לרבות מצב חשבון ארנונה בנוגע לנכס לשנים 1995 עד 2015.

4.ביום 14/10/15 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת התובעת. נטען כי המבקשת לא הודתה בכתב ובפני בית המשפט בחובות הארנונה הנטענים ולכן טענת ההתיישנות בעינה עומדת. נטען כי עבד לא הצהיר שהמבקשת מחזיקה בנכס ביחד איתו אלא כי הוא מתגורר בנכס ביחד עם המבקשת ושני ילדיהם. נטען כי העובדה שהתובעת מעולם לא הוציאה שומת ארנונה על שם המבקשת מנעה ממנה להגיש השגה. נטען כי הליכי הגבייה ננקטו רק נגד עבד ולכן ההזדמנות הראשונה לטעון התיישנות היא במסגרת בקשת הרשות להתגונן. לתשובה לא צורף תצהיר.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 17/10/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.טענת המבקשת לפיה אינה מחזיקה בנכס היא דוגמא מובהקת להגנת בדים. המבקשת מודה כי היא מתגוררת בנכס במשך כל התקופה הרלבנטית ביחד עם בעלה עבד וילדיהם. לפיכך ברור כי המבקשת ביחד עם עבד היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ולכן עליה לשלם ארנונה בגינו. העובדה המצערת שמערכות המיחשוב של עיריית חיפה, כפי שהוסבר לי בתיק אחר, לא מסוגלות להכניס את השמות של שני בני הזוג שמחזיקים בנכס לתוך דרישות התשלום, אינה מצדיקה לנהל הליך משפטי מלא כאשר ברור וגלוי כי המבקשת מחזיקה בנכס ביחד עם בעלה עבד.

8.גם טענת ההתיישנות התבררה כחסרת כל ממשות לאחר שהמבקשת נמנעה מלהתייחס בתצהיר לראיות שצורפו לתגובה בדבר הליכי גבייה מינהלית משמעותיים אשר ננקטו גם כנגד המבקשת לכל אורך תקופת החיוב הנזכרת בכתב התביעה. על פי הפסיקה הליכי גבייה שכאלו, דוגמת עיקול מיטלטלין, עיקול חשבון בנק, רישום שיעבוד על הנכס, מאתחלים את מירוץ ההתיישנות. המבקשת לא תוכל להיבנות מהעובדה כי הפעם הראשונה בה השיגה על הגדרתה כמחזיק היתה בשנת 2013, כאשר לא ניתן מענה מניח את הדעת למסמכים המלמדים כי הנתבעים באמצעות עבד הגישו לאורך השנים בקשות להנחת נזקק , בהן הוצהר שוב ושוב כי המבקשת מתגוררת בנכס ביחד עם עבד.