תא"ק 13039-05-14 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן בפני תובענה. התובענה הינה תובענת שיבוב לפי חוק הביטוח הלאומי ומכח הסכם שהיה בתוקף בין המוסד לביטוח, בשל תגמולי וקצבאות אשר שולמו וישולמו על ידי המוסד בנסיבות שבהן יכולה לקום זכות שיבוב, שכן התובע טוען כי זכות זאת קמה מכח נזקי גוף שנגרמו למבוטח בתאונת דרכים, המכוסה ביטוחית על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, האירוע בו נפגע המבוטח אינו "תאונת דרכים" כהגדרתה על פפי דין ובפסיקת בית המשפט, אלא מדובר באירוע עצמאי שבדרך אקראי כלי רכב היה זירתו.

טענה זו, כאשר היא ערוכה באופן המפורט בבקשה זו, הוכרה בפסיקה כטענה המבססת הגנה ואשר בגינה ראוי ליתן רשות להתגונן. מכל מקום, בהעדר גרסה עובדתית מלאה ובירור עובדתי מלא, לא ניתן לשלול, בשלב זה, טענות אלו.

במסגרת עיון בתיק, בחנתי את התצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן כך גם את הבקשה עצמה ונספחיה ושקלתי האם יש מקום לקיים דיון בבקשות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון ובעיקר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות בסוגית מתן רשות להתגונן (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים ואח' נ. בנק המזרחי ואח' וכן ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ).

בהינתן פסקי הדין האחרונים שרק הרחיבו ובססו את ההלכה הנוהגת, כי לא תנתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 שצוטט בע"א 10189/07 הנ"ל), נדרשתי לתצהיר ולבקשה למתן רשות להתגונן.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של תיק זה ולאחר שחזרתי ועיינתי בטענות המבקשת בבקשתה לרשות להגן, אני מחליט מתוקף סמכותי כאמור בתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ליתן למבקשת רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד וזאת מאחר שאני סבור כי יש בידה הגנה "לכאורה" הראויה להישמע ומן הראוי לקבוע את התיק לבירור לגופו של עניין.