תא"ק 12591-03-15 אחים חאטר - עסקים 1996 בע"מ נ' ע.ע. עומר הסעות וטיולים בע"מ

1.בפני תביעה כספית בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית –סכום פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים.

לטענת התובעת,הנתבעים רכשו מהתובעת דלקים ולאחר שלא שילמו את מלוא חובם לתובעת ואף נפתח נגדם תיק הוצל"פ,הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו ישלמו הנתבעים סך של 80,000 ₪ ואגרה בסך 1,141 ₪. בהתאם למוסכם העבירו הנתבעים לתובעת שמונה שיקים בסך של 10,000 ₪ כ"א.לטענת התובעת,הנתבעים לא עמדו בהסדר התשלומים נשוא הסכם הפשרה ולכן חלה תניית הפיצוי המוסכם בסך של 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק שנקבעה בסעיף 4 להסכם.

ההפרה הנטענת מתייחסת למעשה לאיחור בתשלומים כדלקמן: שיק ע"ס 10,000 ₪ מועד פירעונו 29.2.12 חולל ומאחר שחשבון הנתבעת הוגבל לא ניתן היה להפקיד גם 2 שיקים נוספים כל אחד ע"ס 10,000 ₪ מועד פירעונם 30.3.12,30.4.12 . התובעת טענה כי לאחר פניות רבות של התובעת לנתבעת שולם סך של 10,000 ₪ בהעברה בנקאית ביום 19.3.12,סך נוסף של 10,000 ₪ בהעברה בנקאית ביום 30.4.12 וסך נוסף של 10,000 ₪ בהעברה בנקאית ביום 14.5.12. התובעת טענה כי בגין האיחור בתשלומים כאמור,היא זכאית לסכום הפיצוי המוסכם.

יצויין כי מלכתחילה הוגשה התביעה בגין אי תשלום התמורה, עבור הדלקים,נשוא אותם 3 שיקים ואולם, בכתב התביעה המתוקן לא טענה התובעת לאי תשלום התמורה, אלא רק להפרת ההסכם בגין תשלומים באיחורולזכותה לפיצוי המוסכם בגין הפרה זו.

2.הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה קנטרנית שכן הם פרעו את מלוא סכום הפשרה.לטענת הנתבעים, תמורת השיקים שחזרו שולמה בהעברות בנקאיות אף עובר למועד התשלום של אותם שיקים. הנתבעים טענו כי התובעת קיבלה את התשלום הראשון נשוא ההסכם, ביום 22.9.11-מועד המוקדם לתאריך שהוסכם ולכן ההעברות הבנקאיות לא רק שלא בוצעו באיחור,אלא אף הקדימו את מועד תשלומם. כך לדוגמא,השיק שמועד פירעונו היה 30.5.12 שולם בהעברה בנקאית עוד ביום 14.5.12.

מטעם התובעת העיד מר חאטר אוסאמה (להלן:"אוסאמה")-מנהל התובעת.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 (להלן:"הנתבע").

דיון

3.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. אכן נטל ההוכחה מוטל על התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". יחד עם זאת,הנתבעים הודו כי 3 שיקים ע"ס 10,000 ש"ח שנמסרו כחלק מהתשלומים נשוא הסכם הפשרה (שיקים שתאריך פירעונם: 29.2.12,30.3.12,30.4.12),לא כובדו. בהסכם הפשרה נקבעה במפורש דרך התשלום במסירת 8 שיקים,כל אחד ע"ס 10,000 ₪ שיפרעו בכל 30 לחודש החל מ30.10.11 ועד 30.5.12. מאחר שאין חולק ששלושה שיקים לא נפרעו וכי למעשה אופן לתשלום עליו הוסכם מפורשות בהסכם,לא בוצע ביחס לאותם שלושה שיקים, היו צריכים הנתבעים להוכיח כי למרות זאת שילמו את סכומי השיקים באותו מועד, בדרך אחרת.

4.הנתבע טען בתצהירו כי לבקשת התובעת,הקדים ושילם לתובעת כבר ביום 22.9.11 סך של 10,000 ₪ בהעברה בנקאית,על חשבון התשלומים נשוא הסכם הפשרה, וכי סוכם כי אותו תשלום יהווה תשלום ע"ח השיק מיום 29.2.12. לפיכך טענו הנתבעים כי אין המדובר באיחור בתשלום. בהמשך לטענה זו נטען כי ההעברה הבנקאית שביצע ביום 16.3.12 הייתה על חשבון השיק מיום 30.3.12 וההעברה מיום 30.4.12 הייתה על חשבון השיק מיום 30.4.16,כך שלמעשה לא היה כלל איחור בתשלומים. אין לקבל טענה זו אשר נסתרה ואינה עולה בקנה אחד עם רישומי הנתבע עצמו ואף אינה הגיונית כשלעצמה:

הנתבע רשם על ההעברה מיום 16.3.16:" 29.2.12 אוסאמה שיק שחזר". בחקירתו לא הכחיש הנתבע רישום זה ורק טען כי לא זכור לו למה רשם האמור אם לטענתו התשלום עבור שיק זה כבר בוצע בההעברה מיום 22.9.11. הנה כי כן מרישומי הנתבע עצמו עולה כי ההעברה הבנקאית מיום 16.3.16 הייתה עבור שיק מיום 29.2.12 (ולא עבור השיק מיום 30.3.12 כנטען ע"י הנתבעים),ולפיכך המדובר באיחור של 16 יום בתשלום סכום השיק.בהתאם גם 2 העברות הנוספות שנעשו עבור 2 השיקים הנוספים, אף הן שולמו באיחור ביחס למועדי השיקים עליהם הוסכם בהסכם הפשרה.

זאת ועוד,אין כל היגיון בטענה כי גם ההעברה הראשונה שלטענת הנתבע נעשתה עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה(ראה סעיף 8 בתצהירו שם טען כי רק מס' ימים לאחר ההעברה חתמו הצדדים על הסכם הפשרה) שולמה על חשבון השיק מ מ29.2.12 וגם ההעברה מיום 16.3.12 נעשתה על חשבון שיק זה.

אם לא די באמור, אין חולק כי גם בטרם חתימת הסכם הפשרה היה לנתבעים חוב בסכום גבוה לנתבעת. הנתבע הודה כי היה מדובר בסכום חוב של כ 260,000 ₪(ראה עמ'8 שורות 17-18). עוד הודה הנתבע כי קודם לחתימת הסכם הפשרה ובלי קשר להסכם זה,נהג לשלם לתובעת תשלומים על חשבון חוב הנתבעים: