תא"ק 12463-04-14 בנק הפועלים בע"מ נ' חוא

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.

התובענה הינה תובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 50,972 ₪, בין יתרת חובה נטענת אשר נצברה בחשבון בנק אשר נוהל על ידי הנתבעת אצל התובע (בסניף חיפה ראשי), מרביתו של הרוב ככולו, נובעת מיתרה בלתי מסולקת בהלוואה אשר נטלה הנתבעת (44,068 ₪), ויתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון עו"ש (6,904 ₪).

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, ואישרה את נכונות יתרות החוב הנטענות בכתב התביעה. הנתבעת מצית, כי אכן ההלוואה הוחזרה באופן סדיר עד אשר צומצם היקף משרתה בשל הריונה, ובהתאם פנתה הנתבעת וביקשה להפחית את החיוב החודשי בגין ההלוואה לסכום נמוך יותר בו היא תוכל לעמוד, והובטח לה שבקשתה תטופל.

הנתבעת מציינת כי המתינה חודש נוסף, ובהתאם פנתה וביקשה לבצע תשלום חלקי על חשבון הפיגורים אשר נצברו, אולם נענתה כי באותו מועד, העניין בטיפול ואין עליה לשלם דבר. חודש לאחר מכן, מרץ 2014, זכתה הנתבעת לקבל מכתב התראה מאת התובע, ובהתאם פנתה במכתב מאת באת כוחה, בו ביקשה לפרוס את הפיגור אשר נצבר ולחזור לתנאי ההלוואה המקוריים אולם מכתבה זה לא נענה, ובמקום תשובה לאותו מכתב קיבלה הנתבעת את כתב התביעה.

הנתבעת טוענת כי הבנק התנהג כלפיה בחוזר תום לב, כאשר הציג מצג שיאפשר את פריסת הפיגור בהסדר, ומטרת התביעה הינה להשית עליה הוצאות ושכ"ט.

התובע השיב לבקשה, ולגישתו מן הראוי לדחות את הבקשה אף ללא קיום דיון בה, שכן אין הבקשה מגלה כל הגנה שהיא בפני התובענה, ואפילו לא מקצת הגנה. התובע מפנה לכך כי הנתבעת מודה בנטילת ההלוואה, מודה ביצירת הפיגור ואינה מכחישה את יתרת החובה בחשבון העו"ש שלה.