תא"ק 12343-12-11 טל נ' אפרגן ואח'

1) התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת 1 ושני נתבעים נוספים. על פי הנאמר בכתב התביעה נותרו הנתבעים חייבים לתובע סכום של 51,765 ₪ בגין ציוד שהזמינה הנתבעת 1 מהתובע.

2) ביום 22.5.12 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

3) רק ביום 12.1.14 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. מהבקשה עולה הופעלו כנגדה הליכי הוצאה לגביית החוב.

הנתבעת בבקשה טוענת כי חיובה על פי פסק הדין הינו שגוי וכי חובה כלפי התובע לא עולה על הסך של 3,365 ₪ ואילו יתרת החוב מוטלת על שני הנתבעים הנוספים.

לבקשתה צורף תצהיר של הנתבעת אשר כל שנאמר בו הוא כי האמור בסעיפים 1-3 לבקשתה הינם אמת.

4) לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית – הנתבעת מהטעמים השמורים עמה לא טרחה לציין מהו המועד המדויק בו נתקבל אצלה פסק הדין. לנתון זה חשיבות מרובה לנוכח ההוראה הקבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי ולפיה ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין.

בהעדר נתון זה לא ניתן להגיע למסקנה האם הבקשה הוגשה במועד אם לאו שאז זקוקה היא להארכת מועד מטעם בית המשפט וזאת לאחר שכנוע כי יש בידה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה.

מתגובת ב"כ התובע ניתן ללמוד כי תיק ההוצאה לפועל לביצוע של פסק הדין כנגד כל הנתבעים נפתח במהלך שנת 2012.

העובדה כי הנתבעת עותרת בין היתר לביטול עיקול מצביעה על כך כי היתה מודעת להליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגד.

שנית – בנסיבות העניין כאשר אין בפי הנתבעת כל טענה בדבר פגם בהמצאת כתב התביעה נתון ביטול פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט. לשם הפעלת שיקול דעת זה על בית המשפט לבחון בין היתר מהי גרסת ההגנה של הנתבעת.

לא רק שהנתבעת לא הציגה כל הגנה המתבססת על תשתית עובדתית אלא שאף גרסתה על פי כתב התביעה הוצאה לה באמצעות שמה המסחרי חשבונית על סכום התביעה.

זהו הסכום אותו עליה לשלם. העובדה כי שילמה סכום זה באמצעות שיקים של צד ג' שלא נפרעו אין בה כדי להועיל לה.

החיוב הוא מכוח החשבונית ולא כל מקור אחר.