תא"ק 11929-08-14 רסקין נ' אייל

עסקינן בתביעה לתשלום 595 ₪ עבור איתור מסמכי הנתבע שהיו בחזקת התובע והחזרתם לידיו.

התובע הינו עו"ד והנתבע שכר שירותיו לפני שנים רבות. במסגרת זו מסר הנתבע לתובע מסמכים שונים.

אין חולק כי התובע דרש תמורה בסך 500 ₪ + מע"מ בעד איתור המסמכים ומסירתם לנתבע. אין חולק כי הנתבע מסר לתובע המחאה ע"ס 590 ₪. ברם הנתבע הודיע למשרד התובע כי פנקס ההמחאות אבד והאו ביטל את כל ההמחאות הכלולות בו. הנתבע התחייב להחליף את ההמחאה באחרת ולא עשה כן. לפיכך, נדרש לשלם 595 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד.

הנתבע טוען בבקשתו ליתן רשות להגן, כי סבר שהתובע אנו זכאי לתמורה בעד איתור ומסירת מסמכים השייכים לו והוחזקו לאחר תום הייצוג אצל התובע. לפיכך, מסר את ההמחאה בלית ברירה, כיוון שהתובע התנה את מסירת המסמכים בתשלום האמור, והמסמכים היו נחוצים לו מאד. יתר טענות הנתבע פורטו בהחלטתי מיום 29.11.14 ולא אחזור עליהן בשנית, אך אדגיש שאין מחלוקת כי הנתבע ביקש לשלם לתובע את סכום ההמחאה שחוללה, בצירוף ריבית והצמדה כנדרש ואף מסר המחאה בהתאם. כן מסר המחאה נוספת ע"ס 100 ₪ בגין הוצאות הגשת התביעה. דא עקא, כי אלה הושבו לידיו תוך מיאון לקבלן ותוך דרישת שכ"ט עו"ד נוסף.

התובע הודיע כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של הנתבע. בנסיבות אלה, טענותיו העובדתיות של הנתבע לא קרסו, ובהן הטענה כי הוסכם שההמחאה הראשונה כלל לא תוצג לפירעון מחמת ביטולה. למרות האמור, הציג אותה התובע לפירעון ללא מתן התראה, ובכך גרם לנתבע נזקים. יוער, כי במסגרת הבקשה ליתן רשות להגן, כל הנתבע תביעה כנגד ובקשה לפיצול סעדים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, אני סבורה כי מן הראוי לקבל הבקשה. ספק בעיני אם ניתן לכנות איתור מסירת מסמכים שהותיר לוקח לשעבר במשרד בא-כוחו, כהזמנת שירות, כפי שכינה זאת התובע. ספק עוד אם ניתן וראוי לגבות בעדו תמורה. על פניו, נראה לי, כי מחובתו של עורך דין להחזיר ללקוחו מסמכים שקיבל ממנו לצורך ייצוגו, אם הלקוח דורש אותם חזרה, וזאת ללא תמורה.

גם אם תרצה לומר, כי בנסיבות המקרה דנא, הדרישה לתשלום סבירה, לנוכח פרק הזמן שחלף מאז הסתיים הייצוג ועד אשר נדרשו המסמכים, מה שחייב להשקיע זמן וטרחה באיתורם, הרי חובת תום הלב מחייבת לנהוג בהגינות. עת התברר לתובע, או למי מטעמו, כי הנתבע מבטל את ההמחאה שנמסרה מחמת אבדן פנקס ההמחאות, נכון היה שלא יציג את ההמחאה לפירעון. לעניין זה, טענת הנתבע כי סוכם שההמחאה לא תוצג לפירעון לא נסתרה, כך שלכאורה פעל התובע בניגוד למוסכם.

זאת ועוד: בהנחה שהנתבע לא הגיע להחליף את ההמחאה הגם שהתחייב לעשות כן, ראוי היה כי יישלח אליו מכתב התראה בטרם הצגת ההמחאה המבוטלת לפירעון. לשיטת הנתבע, שלא נסתרה, הדבר לא נעשה. קל וחומר שראוי היה כי יישלח מכתב דרישה בטרם הגשת התביעה.

לאור האמור, סברתי כי קיימת תשתית לכאורית לטענת הנתבע כי ההליך דנא הוגש מתוך ניצול הליכי משפט לרעה ובחוסר הגינות. אדרבא, לא ברור לי מדוע מיאן התובע לקבל את שני השיקים שמסר הנתבע, לפחות כתקבול חלקי על חשבון סכום התביעה, ועל מנת לצמצם את יריעת המחלוקת.