תא"ק 11801-01-16 עיריית ערד נ' החינוך והתורה גור ואח'

בקשה לסילוק התביעה על הסף.

המשיבה, היא עיריית ערד, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר אותה הכתירה כתביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").

המבקשים טוענים כי התביעה אינה מגלה עילה על פי פרק ט"ז 4 לתקנות וכן כי יש לסלקה על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

לטענת המבקשים, המבקשת 1 מחזיקה בנכס אותו מבקשת המשיבה (להלן: "עיריית ערד") לפנות, מכוח הסכם למתן זכות שימוש במקרקעין. מדובר בהקצאה שנעשתה ללא תמורה, למטרות ציבוריות ולעשרים וארבע שנים.

לטענת המבקשים, בבסיס הבקשה, ניסיון של עיריית ערד לגרש את החרדים מהעיר ערד. עיריית ערד טוענת כי המבקשת 1 עושה שימוש בנכס שלא בהתאם לתנאי ההקצאה ועל כן זכותה לפנותה. לטענת המבקשים, טענות מסוג זה יש לברר בהליך רגיל ולא לשם כך נועד ההליך המהיר של פינוי מושכר. המבקשים מפנים לדברי ההסבר לתיקון שהוסיף את פרק ט"ז 4 לתקנות לפיהם, מטרת הפרק הייתה לסייע לבעלי דירות המשכירים את דירותיהם והשוכרים לא מפנים את הדירות והם נאלצים להמתין פרק זמן ממושך לקבלת סעד מבית המשפט.

בתגובתה לבקשה חוזרת עיריית ערד על טענותיה בכתב התביעה ומבקשת לתקן את ההליך כך שיהיה תביעה לפינוי מושכר ולא תביעה בסדר דין מקוצר. לטענתה מדובר בהשכרה של נכס ומשהמבקשת 1 מפרה את תנאי הסכם ההשכרה, ההליך הנכון הוא ההליך של פינוי מושכר אשר יאפשר בירור יעיל ומהיר של התביעה.

אני סבורה שהדין עם המבקשים, במובן זה שאין מקום לנהל הליך זה במסגרת תביעה לפינוי מושכר. אף אם מתן זכות שימוש בנכס, כמוה כהשכרה, הרי שאין מדובר בענייננו בהשכרה רגילה בין משכיר לשוכר, אלא בהסכם מתן זכות שימוש למטרות ציבוריות, ללא תמורה ולתקופה ארוכה. אין בכך כדי לשלול אפשרות לסיים הסכם זה לפני חלוף התקופה שנקצבה בו, אולם נראה כי לא ניתן להפוך את ההסכם להסכם שכירות רגיל אשר פינויו ייעשה בהליך המקוצר אותו מבקשת לנהל עיריית ערד.

עם זאת, אין מקום לסילוק התביעה על הסף, באשר ניתן לברר את התביעה בסדר דין רגיל וכך אני מורה.