תא"ק 1176-11-12 בנק אוצר החייל. נ' חינאוי ז.ק.נ. (2003) בע"מ ואח'

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית לסך 76,838 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ועניינה טענות אודות תום לבו של המשיב, כבנק, בהעמדת יתרת הלוואה לפרעון מיידי והגשת תביעה לתשלומה.

2.לפי שעה, נוכח השלב הדיוני בו אנו מצויים, נמצאת רק גרסה עובדתית אחת סדורה בפני בית המשפט, היא גרסת המבקשים. אולם, מאחר שהמשיב ויתר על חקירות, ואף כתב התביעה מצוי בפנינו, ניתן לקבוע כי לפי שעה אלה העובדות הצריכות לעניין:

2.1ביום 15.3.2010 פתחה המבקשת 1 (להלן – "החברה") חשבון אצל המשיב, והועמדה לה הלוואה בסך 200,000 ₪, במסגרת תכנית סיוע לעסקים קטנים, והמבקשים 2-3 (להלן – "ה"ה חינאוי") ערבו להחזר ההלוואה. ההלוואה היתה בערבות שיורית של המדינה בשיעור 70% מסכומה, ואילו המבקשת התבקשה להעמיד, ואף העמידה, בטוחה משלה בשיעור של 25% מסכום ההלוואה על דרך הפקדת סך 50,000 ₪ לפק"מ. ההלוואה נועדה להיפרע ב-60 תשלומים חודשיים, ובמשך כשנתיים נפרעו ההחזרים כסדרם.

2.2בתחילת 2012 נוצר פיגור בהלוואה, אולם פיגור זה הוסדר עד חודש מאי 2012. באותו שלב היתה יתרת ההלוואה כ-120,000 ₪, ולפיכך ביקשו ה"ה חינאוי מנציגי המשיב לשחרר באופן חלקי את כספי הפקדון שהועמד כבטוחה, באופן שייוותרו בו 30,000 ₪ בלבד, שהם 25% מיתרת ההלוואה, ואילו העודף, בסך של כ-20,000 ₪, יוזרם לחשבון העו"ש וישמש לכיסוי 4-5 התשלומים החודשיים הבאים.

2.3הובטח להם כי הדבר יטופל, אולם הפקיד המטפל עזב את הסניף, והבקשה חודשה אצל מחליפתו, שאף היא הבטיחה לטפל בבקשה. אילו היתה בקשתם מבוצעת, לא היו נוצרים פיגורים חדשים בהחזרי ההלוואה לפחות עד ספטמבר 2012, ומאחר שבמהלך מחצית השנה השניה של 2012 אף הפקידו המבקשים סכומי כסף נוספים בחשבון, כדי מספר החזרים נוספים, אף לא היה אמור להיווצר חוב פיגורים כלשהו עד סוף שנת 2012.

2.4דא עקא, שכספי הפקדון לא שוחררו; חוב פיגורים נוצר; ובחודש דצמבר 2012 העמיד המשיב את ההלוואה לפרעון מיידי, ושחרר את כספי הפקדון, תוך שהוא עושה בהם שימוש לפרעון חלקי של ההלוואה. יתרת ההלוואה היא נושא התביעה.

3.המבקשים טוענים, כי אם היה המשיב פועל כבקשתם, וכפי שסברו שהוא פועל, נוכח הבטחת הפקידים לטפל בעניין, כי אז, כאמור, לא היה נוצר חוב פיגורים נכון למועד העמדת ההלוואה לפרעון מיידי, והיה מתאפשר להם להמשיך ולפרוע את ההלוואה כסדרה. תחת זאת, פעל המשיב שלא כפי שמצופה ממוסד בנקאי לפעול, ולא על פי רמת תום הלב והנאמנות הנדרשת ממנו.

4.המשיב טוען, מאידך, כי גם לפי גרסת המבקשים לא באה הבטחה של המשיב לבצע את בקשתם, אלא רק הבטחה לטפל בה, ועוד, כי בקשתם אינה מבוססת על זכות חוזית, אלא רק על מחווה שלפנים משורת הדין, שהמשיב לא היה חייב להסכים לה. המשיב מפנה להוראה בעלון המידע אודות הלוואות שכאלה, שצורפה על ידי המבקשים לבקשתם, בה נכתב, כי "הבנקים עשויים לדרוש מהלווים ביטחונות עבור היתרה עד לגובה של 25% מהיקף ההלוואה". לשיטתו, משמעות הביטוי בסיפא, היא כי דרישת הבטחונות אינה פוחתת עם חלוף הזמן, ועליהם להיות כל העת בגובה 25% מהיקפה המקורי של ההלוואה.

5.מעיקר הדין, אני סבור כי דין הבקשה הוא להתקבל, שכן חרף נסיונות המשיב בטענותיו, גרסת המבקשים אכן מקימה תשתית עובדתית מפורטת לטענה, כי הובטח להם לטפל בבקשתם, ועל דרך זאת נעשה בפניהם מצג שבקשתם תטופל באופן חיובי; לבטח, לפי גרסה זו, ניתן היה לצפות שאם המשיב יסרב לבקשה, יודיע על סירובו ללא דיחוי, ויאפשר למבקשים להיערך בהתאם, ולא יותירם במצב בו הם סבורים שהמשיב מקדם את ביצוע המבוקש, וכי על כן לא נוצר חוב פיגורים בחשבונם. מעמדו המיוחד של המשיב כבנק מטיל עליו חובות נאמנות כלפי לקוחות, ובין היתר באופן בו הוא עושה מצגים בפניהם, אשר יש בכוחם כדי להשפיע על התנהגותם של הלקוחות וקבלת ההחלטות שלהם.