תא"ק 11470-06-14 מי נתניה (2003) בע"מ נ' לביא ואח'

במסגרת בקשת רשות להתגונן העלו הנתבעים טענת התיישנות לפיה החוב הנטען על ידי התובעת התיישן זה מכבר לאחר שמדובר בחיובים שבוצעו על ידי הנתבעים בין היתר בשנים 2005-2007 ולגבי תקופה זו דין התביעה להידחות על הסף.

הנתבעים טוענים גם לשיהוי לגבי חלקה של התביעה אשר לא התיישן לכאורה.

התובעת בתגובתה טוענת כי מדובר בחוב של התובעים בגין צריכת מים וביוב בנכס בו מתגוררים הנתבעים משנת 2004 וכי לאורך השנים נשלחו לנתבעים התראות בגין החוב והנתבעים אף הגיעו למשרדי התובעת מספר פעמים.

התובעת טוענת כי הנתבעים היו מודעים לחובותיהם לאור הליכי גביה שונים שננקטו על ידה במשך השנים כולל דרישות תשלום והתראות על ניתוקי מים.

התובעת מוסיפה כי במהלך השנים אף התקיימו פגישות בין הצדדים וניתנו לנתבעים הסברים מפורטים באשר לחובותיהם, הנתבעים לא התכחשו לחוב ורק ביקשו הנחה ופריסת תשלומים.

בנסיבות אלה טוענת התובעת כי מתקיים סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") לפיו הודאה במקצת החוב או מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה ומשכך תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה.

בתשובתם טוענים הנתבעים כי בכתב התביעה לא פורט המועד בו נוצר החוב והדבר נטען רק בתגובת התובעת לעניין טענת ההתיישנות ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה כולה מחמת התיישנות. כן מוסיפים הנתבעים בתשובתם כי החיובים בהם חויבו במהלך השנים היו מופרזים ומוגזמים וכי הם הלינו על חיובים אלה וביקשו להגיע להסדר לכיסוי המחלוקות.

לאור התגובה, בה מפורט שהנתבעים במהלך השנים לא התכחשו לחובותיהם כמו גם תשובתם של הנתבעים אשר אינם מכחישים את עצם החוב אלא טוענים כי הסכומים אשר נדרשו לאורך השנים היו מופרזים ובלתי סבירים וכי לא פעם כפרו בחוב ודרשו מהתובעת לתקן את החיובים ולבצע חישוב מחדש, ולהגיע להסדר תשלומים מתאים, איני סבורה שניתן לדחות התביעה על הסף בטענת התיישנות בטרם יתבררו שאלות אלה, שכן דחיה על הסף הינה סעד קיצוני שיש להשתמש בו במשורה.

אף לענין השיהוי, אין בכך כדי להוות דחיית התביעה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

התיק יוחזר לרשמת להמשך דיון בבקשת הרשות להתגונן.