תא"ק 11103-09-14 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' סי.אנ.סי. שווק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ ואח'

הרקע ותמצית טיעוני הצדדים

1.לאחר שהמשיב (להלן: הבנק) הגיש תביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המבקש והמשיבים הפורמאליים, נתבקש וניתן במעמד צד אחד צו עיקול זמני, על נכס מקרקעין (דירת מגורים) של המבקש.

בפניי בקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל.

התביעה הכספית הוגשה בשל חוב של המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: החברה) לבנק, לה ערבים המבקש והמשיבים הפורמאליים 2 ו-3. לטענת הבנק, המבקש חתם ביום 14.04.08 על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום. מרבית החוב – שהועמד על סך של 258,251 ₪, נובע מהלוואה בלתי צמודה שהועמדה לפירעון, בסכום של 196,940 ₪.

2.המבקש טען כי לצורך הותרת צו העיקול הזמני על כנו, על הבנק להניח ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה כנגד המבקש, ובנוסף לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של הכבדה, קרי, כי ללא צו העיקול, ייגרם קושי – עד בלתי אפשרי – לממש פסק דין ככל שיינתן כנגד המבקש בסיום ההליך.

המבקש סבור כי אף אם קיימת "ראשית ראיה" לתביעה, אין בכך די ואין זו בבחינת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, וכי הבנק לא הציג ראיות נדרשות שכן הסכם ההלוואה המתייחס לחלקו הארי של החוב לא צורף לכתב התביעה, וכתב הערבות לא נחתם בסניף הבנק או בפני פקיד הבנק, ובכך הוטעה המבקש והבנק הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו, למסור מידע מלא לערב, בטרם יחתום על כתב ערבות. עמדת המבקש היא כי בשל הפרת חובת הגילוי, כתב הערבות שנחתם בטל, ועל כן אין בו כדי להטיל חבות כלשהי על המבקש.

עוד טען המבקש כי הבנק גם לא עמד בנטל להוכחת הכבדה, שכן אין חשש אמיתי להברחת נכסים, וכי התביעה הוגשה חודשיים לפני הגשת הבקשה לצו העיקול הזמני, ולאחר שהוגשה – ונדחתה – בקשה לסילוק התביעה על הסף, הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.

עמדת המבקש הינה כי באם היה עולה בדעתו להבריח נכסים, היה עושה זאת עוד בטרם הוגשה הבקשה להטלת צו עיקול זמני, לאחר שהוברר לו דבר הגשת התביעה נגדו.

3.הבנק סבור כי עמד בתנאים הנדרשים להטלת עיקול זמני, וכי תמך את התביעה במסמכים שדי בהם כדי לבסס ראיות מהימנות לכאורה לחוב הנטען, וביניהם בקשה לפתיחת חשבון החברה, כתב הערבות, דף ריכוז החוב של המבקש ומכתב ההתראה שנשלח למבקש, עליו לא ניתנה תגובה.

הבנק ציין בתגובתו כי לאחר הגשת התביעה הוסיף והעביר מסמכים נוספים לב"כ המבקש, ולמרות זאת לא הוגשה עד כה בקשת רשות להתגונן, חרף הזמן שחלף.

עמדת הבנק הינה כי תביעתו מבוססת כנדרש, באופן הנדרש לשם הטלת עיקול זמני, וכי הטענות בבקשה נטענו בעלמא וללא תימוכין ראויים.

עוד ציין הבנק בתגובתו כי ביטול צו העיקול יכביד הכבדה מסוימת על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו ואין צורך להוכיח הכבדה ממשית, ועל כן די ב"חשש סביר". הבנק מפנה לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה, ועל כך שרובצים עיקולים נוספים על הנכס המעוקל, ולטעמו די בכך כדי למלא אחר הדרישה להוכחת הכבדה.

המסגרת המשפטית

4.בדונו בבקשה לביטול עיקול, בוחן בית המשפט את הבקשה להטלת עיקול זמני מתחילתה, קרי, הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להותרת צו העיקול הזמני מוטל על מי שביקש להטילו.

5.המבחנים העומדים בפני בית המשפט בבחינת בקשה לסעד זמני, נקבעו בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964 (להלן: התקנות), המורה כך:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;