תא"ק 1074-03-12 דיסקונט נ' נאבלסי ואח'

בפני תביעת התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – הבנק) כנגד הנתבעים לתשלום חוב של הנתבע 1 (להלן – החייב) בגין יתרת חובה בחשבונו. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 היא מכוח היותם ערבים לחוב.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, הנתבעים 2 ו-3 (להלן – הנתבעים) הגישו בקשת רשות להתגונן אשר התקבלה בהתאם להחלטת כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי מיום 17.10.12.

ביום 9.05.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד החייב.

טענות הצדדים בקצרה:

1.לטענת הבנק, הנתבעים ערבו בערבות מתמדת מוגבלת בסכום למלוא התחייבויות החייב כלפי הבנק, בהתאם למפורט כתבי הערבות. הנתבע 1 (להלן – תייסיר) ערב על פי כתב הערבות שנחתם על ידו ביום 31.08.10 לחוב החייב עד לסך 277,000 כשהוא משוערך ואילו הנתבע 2 (להלן - אחמד) ערב על פי כתב הערבות שנחתם על ידו ביום 08.04.10 עד לסך 75,000 ₪ משוערך. לטענת הבנק, יתר חובו של החייב נכון ליום 21.02.12 הינה בסך 95,916.25 ₪.

2.לטענת תייסיר, החייב, שהוא גיסו, ביקש ממנו להיות מיופה כוח בחשבונו ולבצע עבורו פעולות בחשבון כדוגמת הפקדות, משיכות וניכיונות שיקים, ובנסיבות אלו ניגש לבנק על מנת לחתום על המסמכים הרלוונטיים. לטענתו רק לאחר קבלת כתב התביעה דנן נודע לו לראשונה כי הוא הוחתם על כתב ערבות מתמדת ומוגבלת בסכום עד לסך 277,000, זאת ללא ידיעתו והסכמתו.

3.תייסיר טוען כי הוא סבר שהוא חותם על מסמכי ייפוי כוח לפעול בחשבון נושא התביעה. לטענתו הפקידה, רנדה, לא הסבירה לו במעמד החתימה על מה הוא חותם, וכן לא ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכי הערבות ואף לא נמסר לו עותק מכתב הערבות. עוד טוען תייסיר, כי הוא נכה מילדותו והוא מתקיים מקצבת נכות המשולמת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי כך שאין זה סביר כי הבנק היה מסכים להיותו ערב ובוודאי שלא עד לסכום 277,000 ₪ בהיותו דל אמצעים וללא רכוש כלל.

4.אחמד טוען אף הוא כי הוא לא ידע כי הוא חתום על ערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסכום וכי עותק מכתב הערבות לא נמסר לו והוא התוודע לראשונה לכתב הערבות רק בעת הגשת התביעה דנן. לטענתו הוא התבקש על ידי החייב, דודו, לערוב לו על הלוואה בסך 75,000 ₪ שדודו נטל מהבנק, וכי הערבות עליה חתם כך סבר הייתה להבטחת ההלוואה בלבד. במעמד החתימה מול הפקידה והבה לא הוסברו לו תנאי הערבות ולא נאמר לו כי המדובר בערבות מתמדת לכל חוב מוגבלת בסכום.

הערה מקדימה

5.בטרם אדון בגופה של המחלוקת אציין כי בהתאם לנתונים שצורפו על-ידי הבנק לכתב התביעה, הנתבעים הינם ערבים יחידים לפי חוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן – חוק הערבות). לראיות הבנק לא צורפו מסמכי גילוי המתחייבים ביחס לערבים כאמור על-פי הוראות הדין, ובמקום זאת צורפו דווקא מסמכי אישור החייב בדבר הסכמתו למסירת מידע לערבים. הנתבעים לא טענו דבר לעניין זה, ברם בשים לב לכך שטענותיהם במהותן נסבו על הפרטים שגולו והוסברו להם עובר לחתימתם על כתבי הערבות, ומשהדרישה בדבר כתב גילוי ערוך בהתאם להוראות הדין הינה קוגנטית ואיננה ניתנת להתנאה (מפורשת או בשתיקה), הורתי לצדדים להשלים התייחסותם לעניין זה לאחר הגשת סיכומיהם.

6.בהמשך לכך הגיש הבנק הודעה במסגרתה צירף בגין כל אחד מהערבים "דף מידע לערב יחיד/ממשכן לאבטחת חוב לצד ג' – בערבות מתמדת בסכום לכל חוב" וכן מסמך הנושא כותרת "פרטי החיוב הנערב". הנתבעים התייחסו למסמכים שצורפו בהודעתם המשלימה מיום 5.8.14.

דיון והכרעה

התביעה נגד תייסיר 

7.מטעם הבנק העידה גב' רנדה חאיק (להלן – רנדה), עובדת הבנק אשר החתימה את תייסיר על כתב הערבות, אשר הצהירה כי תייסיר חתם בפניה על כתב הערבות.

8.כאמור לעיל, טענת תייסיר בבקשה למתן רשות להתגונן היתה כי הוסבר לו כי הוא חותם על טפסים לצורך יפויי כוחו לפעול בחשבונו של החייב, וכי הוא לא ידע שהוא חותם על טפסי ערבות לחבויות החייב. אין בידי לתת אמון בטענה זו, וזאת נוכח המפורט להלן.

9.בעניינו – כפי שפורט לעיל – חתם תייסיר על מסמך גילוי פרטים לערב יחיד, בו פירוט הנתונים הרלוונטיים לערבותו לרבות סכום הערבות המפורש, וזאת בנוסף לחתימתו על כתב הערבות עצמו. כפי שנפסק לא אחת, כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו והחתימה עליו הינה אות להסכמתו לאמור במסמך, בייחוד כשהמדובר במסמך מהותי שיש לו השלכות על נכסיו (ראו, ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"די נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ג'אק אבן, פ"ד נו(5) 365). המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גרסתו בראיות ממשיות כאפשרות קרובה (עניין חיים דטיאשוילי לעיל; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו (פורסם במאגרים)). בנטל זה לא עמד תייסיר, אשר גרסתו נשענה על עדותו שלו בלבד.

10.במהלך עדותו בפני טען תייסיר כי החתימה על כתב הערבות כלל אינה חתימתו (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 19-22). טענה זו נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית, והיא אף סותרת את עדותו בבקשה למתן רשות להתגונן בפני כבוד הרשם הבכיר קודסי, אז הודה כי החתימה היא שלו (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 25-26; עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1). שינוי גרסה זה, שלא ניתן לו כל הסבר סביר, יש בו כדי לפגוע מהותית במהימנות שניתן לייחס לטענות תייסיר.

11.טענת תייסיר כי הוא התבקש לחתום על מסמכים המייפים את כוחו לפעול בחשבון החייב לא הוכחה בפני. לעניין זה נמנע תייסיר מלזמן לעדות את פקיד הבנק שלטענתו אמר לו עובר למעמד החתימה כי הוא נדרש לחתום על מסמכי ייפוי כוח, ואילו רנדה, אשר החתימה אותו בפועל, העידה כי החתמתו היתה ביחס למסמכי הערבות. אוסיף, באשר לטענת תייסיר בדבר מצבו הרפואי והכלכלי, כי היא נטענה ללא כל ביסוס ראייתי ומבלי שצורף מסמך כלשהו לעניין זה.