תא"ק 10554-05 חברת הגיחון בע"מ נ' דבאח

1.ביום 31.10.05 הגישה התובעת תביעה כספית ע"ס של 3,125 ₪ בגין חוב תיעול.

2.ביום 28.12.05 ניתן כנגד הנתבע פסק דין לאחר שלא הגיש את הגנתו במועד. פסק הדין ניתן לאור אישור מסירה שהמציאה התובעת בצירוף תצהירו של המוסר.

3.רק ביום 26.11.12 דהיינו קרוב לשבע שנים עתר התובע בבקשה להאריך לו את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בתצהירו בתמיכה לבקשה טוען הנתבע כי בחודש מרץ 2002 הוא מכר את דירתו בשכונת בית חנינה בירושלים ועבר להתגורר בכפר דיר אל אסד שבצפון הארץ.

4.לשם תמיכה בבקשה זו צירף הנתבע אישור ממרשם האוכלוסין לפיה עודכן מקום מגוריו לכפר דיר אל אסד.

בנסיבות אלה טוען הנתבע כי כתב התביעה וכל מסמך אחר מבית המשפט לא הגיע אליו. הנתבע אף טוען כי האמור באישור המסירה של האזהרה מטעם ההוצאה לפועל בירושלים אינו נכון שכן אין לו כל קשר מכל סוג שהוא לאדם החתום על אישור המסירה.

5.ב"כ התובעת מתנגד לבקשה. על פי גירסתה עוד ביום 6.2.13 הוא פנה לב"כ והלין על ההגבלות שהוטלו עליו במסגרת תיק ההוצאה לפועל בו הוגש פסק הדין לביצוע, ואף צירף את מכתבו של הנתבע לתובעת, לא זו אף זו, אף ביום 5.4.12 הוא פנה למשרדי ב"כ התובעת והודיע לו כי הוא מעביר את העניין לטיפול עו"ד. מכאן שעוד בשנת 2012 ידע הנתבע על הליכים משפטיים המתנהלים כנגדו.

עוד מצביע ב"כ התובעת על העדרו של טעם מיוחד כנדרש על פי הדין וההלכה הפסוקה לאיחור המשמעותי בנסיבות אלה.

לבסוף טוענת הנתבעת כי הנתבע לא הציג בבקשתו כל גירסת הגנה לגוף התביעה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מתגובת התובעת שלא נסתרה עולה באופן ברור כי בניגוד לטענת הנתבע הרי שהוא ידע על ההליך הנוכחי עוד בשנת 2012.

בנסיבות אלה יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה.

יתירה מכך, וחרף האמור לעיל לא הצביע הנתבע על טעם מיוחד בהגשת הבקשה במועד בו הוגשה ומה היה המניע לאמור בהגשתה.

אם לא די בכך, הרי שאין טעם בביטול פסק הדין שכן הנתבע לא הצביע על גירסת הגנה ולו לכאורה כנגד התביעה.