תא"ק 10533-05-15

1.ביום 13/5/15 הגישה התובעת נגד הנתבעים לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 15,433 ₪ בגין שירותים משפטיים שונים שנתנה התובעת למשרד עורכי הדין של הנתבעים לפי בקשתה בתיקי הוצאה לפועל שונים בהם פעלו הנתבעים כבאי כוח הזוכה או ככונסי נכסים. לכתב התביעה צורפו דו"ח מסמכים שטרם שולמו, חשבונות עסקה, מכתב התראה לתשלום חוב של ב"כ התובעת המופנה לנתבע 1 מיום 2/12/14, דו"ח מסמכים פתוחים, תשובת מנהל משרד הנתבעים למכתב ההתראה וחישובית המפרטת את מרכיבי החוב נשוא התביעה.

2.הנתבעים הגישו בקשה למחוק את התביעה או להעביר אותה לבית המשפט המוסמך בחיפה בשל חוסר סמכות מקומית. לאחר עיון בטענת הצדדים, הגיע בית המשפט השלום בתל-אביב למסקנה לפיה הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט במחוז חיפה ולא חייב את התובעת בהוצאות הנתבעים.

3.לאחר העברת התביעה לבית משפט זה, הגישו הנתבעים בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן מעבר למועד שנקצב בהחלטה בדבר העברת מקום הדיון. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 3/8/15. ביום 5/8/15 הגישו הנתבעים הודעה ובקשה למחיקת התביעה. הנתבעים ציינו כי כבר ביום 2/8/15 שלחו לתובעת שיק על סך 9,508 ₪ בעקבות בדיקה בהנהלת החשבונות אשר הראתה כי סכום זה אכן שולם על ידי הלקוח עבורו בוצעה תפיסת רכבים על ידי התובעת. עוד הוסבר כי בכדי שלא לנהל את התיק, העבירו הנתבעים לתובעת שיק נוסף בגין יתרת סכום התביעה. הוסבר כי כיוון שסכום התביעה שולם לתובעת במלואו, מבוקש להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

4.ביום 7/9/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למחיקת התביעה ומבקשת לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מודגש כי התביעה הוגשה בגין חשבונות עסקה משנת 2013 בגינם פנתה התובעת שוב ושוב לנתבעים, הן טלפונית והן בכתב אך זכתה להתחמקות או התעלמות שלא כדין. התובעת מציינת כי שילמה אגרה בסך של 378 ₪ והוצאות בגין מסירות בסך של 300 ₪. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית לשכר טרחת עורך דין בשיעור שלא יפחת מ – 15% בצירוף מע"מ מסכום התביעה.

5.בהחלטתי מיום 9/9/15 ציינתי כי למקרא הבקשה והתגובה עולה כי אין עוד צורך להכריע בתביעה עצמה לאחר שסכום התביעה שולם על ידי הנתבעים וכל שנותר הוא להכריע במחלוקת בעניין הוצאות המשפט. במסגרת אותה החלטה אפשרתי לנתבעים להשיב לאמור בתגובת התובעת.

6.ביום 12/10/15 הוגשה תשובת הנתבעים. הנתבעים מדגישים כי חרף המאמץ הרבה אותו השקיעו בהעברת התביעה לחיפה, לא נפסקו הוצאות לטובתם במסגרת ההחלטה. נטען כי לא מדובר בתביעה שעל פניה ברור כי התובעת זכאית לכספים אותם תבעה. נטען כי עיון בחשבונות העסקה שצורפו לתביעה מלמד כי ההפניה לנתבעים נעשתה על ידי מימון שכן חשבונות אלו נמסרו על ידי הנתבעים לביצועו של מעקל בשם מימון ערישה (להלן: "מימון"). נטען כי מימון העביר את ביצוע העבודה לתובעת ללא ידיעת הנתבעים וללא הסכמתם ולכן קם הצורך לבדוק האם לא נפרעו כספים בגין עבודות אלו למימון, אם על ידי הנתבעים ואם במישרין על ידי הלקוח שהזמין את תפיסת הרכבים. נטען כי הבדיקה נמשכה זמן רב יחסית לאחר שבנסיבות העניין נוצר קרע בין הנתבעים לבין מימון והנתבעים לא יכולים היו לקבל ממימון כל מידע. נטען כי הבדיקה נדרשה כדי למנוע תשלום כפול הן למימון והן לתובעת. נטען כי אם קבלת התביעה החליטו הנתבעים לחסוך את הצורך בקיום הליך משפטי, לשלם לתובעת את מלוא סכום תביעתה ולהמשיך בבירור הדברים לאחר מכן. נטען כי בנסיבות אלו ובהתחשב באינטרס השיפוטי לעודד סיום מחלוקות בטרם בירור התביעה לגופה וכיוון שהתובעת אינה מיוצגת על ידי עורך דין, יש לפסוק לתובעת רק את ההוצאות לגביהם הוצגה הראיה להוצאתן בפועל.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪ מהטעמים שיפורטו להלן.

8.אין למעשה מחלוקת כי התובעת שילמה אגרה בגין הגשת התביעה בסך של 378 ₪ ויש לפסוק לטובתה סכום זה במסגרת פסק הדין.

9.באשר לטענה בדבר הוצאות בגין מסירות בסך של 300 ₪, יש ממש בטענת הנתבעים לפיה הוצאה זו לא הוכחה משלא הוצגו קבלות בגין ביצוע ההוצאה בפועל. כמו-כן לא ברור מדוע יש צורך לשלם 300 ₪ בגין מסירות כאשר מוגשת תביעה נגד עורכי דין פעילים שכתובתם היא בכתובת משרדם ואין כל קושי להמציא להם את התביעה באמצעות הדואר.