תא"ק 10455-09-14 סופר לייט חברה זרה נ' ש.א סולימנוב שיווק בע"מ

1.שתי תביעות שהדיון בהן אוחד: תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום 605,289 ₪ ותביעה שטרית בסכום של 181,902 ₪. יצוין כי סכום התביעה הכספית כולל בחובו גם את סכום השטרות נושא התביעה השטרית.

התביעות יסודן בחובות נטענים של הנתבעת לתובעת בגין מוצרים שסופקו לנתבעת, ואשר לטענת התובעת תמורתם לא שולמה. הנתבעת חולקת על החוב וטוענת שהתובעת היא שחבה לה כספים רבים בסכומים העולים על 800,000 ₪.

2.אין מחלוקת שהתובעת היא חברה זרה הרשומה בשטחי הרשות הפלשתינאית (סעיף 1 לכתב התביעה + נספח 1 לכתב התביעה). בבקשה זו מבקשת הנתבעת ("המבקשת") לחייב את התובעת ("המשיבה") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה בסכום שלא יפחת מ - 75,000 ₪. המבקשת טוענת שבהתאם לסעיף 353א לחוק החברות ובהתאם לפסיקה הנוהגת, בהיות המשיבה חברה בע"מ, חזקה היא שיש לחייבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. המבקשת טוענת שהמשיבה לא הפריכה את החזקה אמורה, מה גם שמדובר בחברה זרה, נימוק המצדיק הוא עצמו לחייב את התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאות.

3.המשיבה טוענת שהמבקשת לא הצביעה על חשש כלשהוא כי היא לא תוכל להיפרע את הוצאותיה אם תזכה בדין, והמשיבה היא חברה איתנה שמצבה הכספי טוב. המשיבה צירפה לתגובתה אישור רו"ח של החברה, לפיו הרווח הגולמי החודשי הוא בסדר גודל של 45,000 ₪ (נספח 1 לתגובה לבקשה), בבעלותה מספר נכסים בהם מפעל גדול המשתרע על פני 3,000 מ"ר ומצוי ברמאללה, 3 חנויות המצויות אף הן ברמאללה וכן 4 משאיות מתוכן שתיים חדשות.

4.הדין עם המבקשת. סעיף 353א לחוק החברות קובע את סמכותו של בית משפט לחייב תובעת שהיא חברה בע"מ להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המשפט. בניגוד לתובע בשר ודם, שעה שהתובע היא חברה בע"מ, הכלל הוא שיש לחייבה בהפקדת ערובה, אלא אם כן היא הוכיחה שאין חשש שלא יהא ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או אם היא הוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות שלא לחייבה בהפקדת ערובה כאמור. הנטל להוכיח כי אין לחייב בהפקדת ערובה מוטל על החברה התובעת (ראה למשל רע"א 6528/14 בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות והאסמכתאות שם).

מכאן, שעל המשיבה הנטל להראות שאין לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

5.המשיבה לא עמדה בנטל זה ובדין טוענת המבקשת שהאישור שצורף אינו יכול להעיד מה מצבה הכספי של המשיבה, והעיקר חסר מהספר. מה שנכתב באישור הוא כי שיעור הרווח הגולמי החודשי של החברה הוא 45,000 ₪ לערך, החברה מעסיקה 8 עובדים, יש לה רכבים הרשומים על שמה ויש לה שלושה סניפים בגדה המערבית.

אלא שלא די באישור זה כדי לבסס טענה כי מצבה הכספי של המשיבה איתן. מדובר במסמך מודפס שנערך לפי הטענה על ידי רו"ח של החברה וחתום על ידו. ואולם, לא צורפו לאישור זה כל אסמכתאות, לא מאזנים, לא דוחות כספיים, לא מסמכי רישוי של הרכבים, ולא כל נייר אחר. אין באישור כל התייחסות למצבת החובות והשעבודים של החברה, ואין בו כדי לתת תמונה בדבר המצב הכספי האמתי של החברה.

בנסיבות אלו לא עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה.

6.זאת ועוד זאת. מדובר בחברה הרשומה ברשות הפלשתינאית, וכבר נפסק כי תושבי הרשות נחשבים כמתגוררים מחוץ לגבולות המדינה (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ עזבון המנוח באסל נעים איברהים). למרות שהמשיבה פרטה נכסיה, היא לא צינה שיש לה נכסים בתחומי המדינה, מהם תוכל המבקשת להיפרע את הוצאותיה אם תזכה בדינה. בהתאם לפסיקה, מגורים מחוץ לגבולות המדינה הוא שיקול רב משקל בחיוב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, אף לגבי תובע בשר ודם. על אחת כמה וכמה כך הוא לגבי תובעת שהיא חברה.

7.לאור מסקנתי לא מצאתי צורך להידרש לסיכויי התובענה באשר אין בהם כדי להכריע לעניין בקשה זו. אציין רק כי בין הצדדים מחלוקת כספית מסחרית, והנתבעת טוענת שחובה של התובעת אליה, עולה על סכום התביעה.

8.התוצאה היא שאני מקבלת את הבקשה, ומחייבת את המשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת. בנסיבות העניין אני מחליטה להעמיד את הערובה על סכום של 30,000 ₪. הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק החלטה זו.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.