תא"ק 10053-06-15

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 4/6/15 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 227,677 ₪. נטען כי התובעת הקנתה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") זכות הרשאה ושימוש במתחם בדרך בר יהודה 137 בנשר למטרת הפעלת תחנה לרחיצת כלי רכב. צורף לתביעה הסכם לפיו תקופת ההרשאה מתחילה ביום 15/8/13 ומסתיימת ביום 15/8/13. התובעת מצרפת הסכם נוסף עליו חתמה עם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שהיא חברה שיוסדה על ידי הנתבע, על מנת שישמש את הנתבעת לצרכיה כאשר ההסכם הוא העתק מדויק של ההסכם בין התובעת לבין הנתבע. התובעת טוענת כי הנתבעים לא שילמו את דמי השימוש החל מחודש 10/13 ורק לאחר שניתן פסק דין המורה על פינויים, שילמו 50 אלף ₪, כך שהחוב הוא 227,677 ₪. לתביעה מצורף פסק הדין בתביעת הפינוי בו נקבע כי הנתבעים יפנו את הנכס אלא אם ישלמו 90 אחוז מדמי השכירות בשני תשלומים – 50 אלף ₪ עד 19/2/15 והיתרה עד 19/3/15 וכן נמסרו המחאות עבור יתרת תקופת השכירות החל מיום 1/4/15. נטען כי הנתבעים שילמו את התשלום הראשון באיחור ניכר ולא ביצעו את החיובים האחרים. במסגרת הליכי ערעור, איפשרה ערכאת הערעור לנתבעים אורכה לביצוע התשלומים אך הנתבעים נתנו פרשנות משלהם לפסק הדין , שלא התקבלה על ידי בית המשפט. נטען כי נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו

511081-05-15 לביצוע הפינוי לאחר שהנתבעים לא שילמו את התשלומים במועדים שנקבעו בבית משפט השלום והמחוזי. התובעת הודיעה כי טרם התגבשו כל נזקיה הכספיים שכן לא ידוע מתי יבוצע הפינוי בפועל ולכן התובעת תעתור לפיצול סעדים.

2.ביום 26/7/15 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. הנתבעים טוענים כי הערעור על פסק הדין בתביעת הפינוי טרם נדון. עוד נטען כי התובעת מתעלמת מתביעה שהגישה נגדה הנתבעת על סך מעל 395 אלף ולחילופין 791,644 ₪. נטען כי שתי התביעות נגזרות מאותן עובדות ומאותה עילה ולכן מן הראוי לבררן יחד, אחרת ייגרם עיוות דין חמור. הנתבעים טוענים כי התובעת הערימה עליהם וגרמה להם להשקיע כ – 800 אלף ₪ בשיפוץ הנכס שהיה במצב ירוד על סמך התחייבות כי יוכלו לשכור את הנכס לשנים ארוכות ולהחזיר את מלוא ההשקעה. נטען כי התובעת הסתירה מהנתבעים פרטים מהותיים לעניין מצבו של הנכס שמנעו קבלת רישיון עסק והביאו לחקירה משטרתית בחשד למפגעים סביבתיים. נטען כי ההסכם עם הנתבעת בא להחליף את ההסכם עם הנתבע ולכן יש למחוק את התביעה נגד הנתבע. מדובר בבקשה מפורטת ביותר המשתרעת על פני 7 עמודים וצורפו לה עשרות עמודים מצורפים , לרבות התצהירים שהגישה הנתבעת נגד התובעת בתיק המקביל שמספרו 54781-09-14.

3.ביום 31/8/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת למתן רשות להתגונן. מצורף פסק דין מיום 13/8/15 לפיו הערעור שהגישו הנתבעים על פסק הדין בתביעת הפינוי נדחה מאחר ולא הפקידו ערבון. נטען כי תביעת הנתבעים בתיק המקביל היא תמונת ראי של הבקשה במסגרתה נטען כי כל ההוצאות וההשקעות מיוחסות לנתבעת בלבד ולכן לנתבע אין כל הגנה מפני התביעה גם לשיטת הנתבעים. נטען כי אין בסיס להנחת המוצא של הנתבעים לפיה ניתן יהיה לאחד בין התביעות שכן התיק המקביל מצוי בשלב דיוני מתקדם, טרם ישיבת הוכחות. נטען כי מתן רשות להתגונן על בסיס טענות התלויות ועומדות בפני מותב אחר, עשויה להביא לקיומם של שני הליכים משפטיים מקבילים לפני שני מותבים שונים, תוצאה שאינה רצויה.

4.ביום 12/10/15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת. נטען כי התובעת לא מתייחסת כלל לאמור בבקשה על נימוקיה המפורטים ולטענות בעניין קיזוז וחוסר תום לב. נטען כי במסגרת דיון בפני כב' השופט שדה בתיק המקביל מיום 28/9/14 ניסה מנהל התובעת להתכחש להחלפת ההסכמים אך דבריו אישרו את טענות הנתבעים והוכיחו את חוסר תום הלב בו מתנהלת התובעת. באשר להליך המקביל נטען כי ככל שהתביעות לא יאוחדו, דרך המלך היא להקפיא את ההליכים בתיק זה עד למתן פסק דין בתיק המקביל הקבוע להוכחות וסיכומים ליום 24/5/16.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 2/9/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן ללא תנאי. הנתבעים העלו טענות מפורטות ומכומתות בדבר קיזוז, חוסר תום לב ונזקים שונים, הועמדות בדרישת הפירוד המוטלת על מבקש רשות להתגונן. העובדה כי פסק הדין בתביעת הפינוי הפך חלוט, אינה סותמת את הגולל על טענות אלו שלא יתבררו עד תום במסגרת תביעת הפינוי.

7.הקושי עליו מצביע ב"כ התובעת לאחד את הדיון בין תביעות המצויות בשלבים דיונים שונים, אינו מצדיק תוצאה אבסורדית לפיה תידחה בקשת הרשות להתגונן כנגד הנתבעים ולאחר מכן עשוי להינתן פסק דין בתיק המקביל , המקבל את הטענות שהעלו הנתבעים במסגרת בקשת הרשות להתגונן בתיק זה.