תא"ק 10044-09-15 בנק אוצר החייל בעמ נ' בנימין ואח'

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית חוזית בסדר דין מקוצר, בסכום של 178,254 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע מנהל אצל התובע חשבון עו"ש ונטל הלוואה בסך 300,000 ש"ח (קרן) מיום 14.5.13. הנתבעת, בת זוגו, ערבה בערבות מלאה ואישית לפירעון הלוואה.

נטען, כי הנתבע לא פרע את ההלוואה בניגוד להתחייבותו ובהתאם לתנאי ניהול החשבון עליו לשלם לתובע את מלוא יתרת סכום ההלוואה הראשונה בתוספת ריבית. סך יתרת חובם של הנתבעים עומד על סך 120,219 ש"ח נכון ליום 6.9.15.

הנתבע ניהל חשבון נוסף אצל התובע ובו יתרת חובה בסך של 7,983 ₪ ועליו לשלם לתובע את יתרת החוב בתוספת ריבית על פי תנאי ניהול החשבון.

ביום 8.1.15 קיבל הנתבע הלוואה נוספת בסך 60,000 ש"ח ולא החזיר הלוואה זו. על כן חייב בתשלום ההלוואה בתוספת ריבית - יתרת חובו בגין ההלוואה השניה עומד על 50,120 ש"ח.

לטענת התובע, הנתבעים חבים ביחד ולחוד 120,151 ש"ח בצירוף ריבית בגין יתרות חובה בחשבונות העו"ש, הנתבע חב בסך של 7,983 ש"ח בצירוף ריבית ובנוסף חב הנתבע בסך של 50,120 ש"ח בצירוף ריבית.

לכתב התביעה צורפו נספחים: דף ראשון ואחרון של תנאים לניהול חשבון אצל התובע, טפסי בקשה להלוואה, כתב ערבות, פירוט יתרות הלוואות וריכוז יתרות בחשבון.

לבקשת רשות להתגונן צירף התובע תצהיר בו הצהיר כי הינו נגר במקצועו ומתפרנס מעבודות נגרות. ביום 14.5.13 קיבל מהתובע הלוואה בסך 300,000 ש"ח המיועדת לסיוע לעסקים קטנים. מתוך סכום ההלוואה הפקיד התובע 75,000 ש"ח בפיקדון שקלי. עם פירעון מחצית ההלוואה היה על הבנק להפחית מיתרת החוב סך של 75,000 ש"ח אך התובע לא עשה כן. עוד הצהיר הנתבע, כי התובע העמיד לו מסגרת אשראי בגובה 100,000 ש"ח ומסגרת של 300,000 ש"ח בגין ניכיון צ'קים. לטענתו, התובע הוריד בבת אחת את מסגרות האשראי ללא התראה מוקדמת והשבית את פעילות הנגרייה. מתוך הלוואות בסך 360,000 ש"ח החזיר לבנק כ200,000 ש"ח ולא ברור מדוע התובע העמיד לפירעון את יתרת ההלוואות בלי לאפשר לנתבע לפורען.

בדיון שנערך בפני התברר כי מדובר בהלוואה בערבות המדינה שהפקדון הופקד על ידי הנתבע להבטחת פרעונה. לנתבעים ישנן טענות לגבי המוסכם עם הבנק, מסגרת האשראי, ניכיון שיקים והעובדה שהבנק בבת אחת ביטל את מסגרת האשראי. לטענת הנתבעים כל אלו צריכים יהיו להתברר בבית משפט לאחר שהבנק ימציא להם את כל המסמכים הנוגעים לחשבונות הבנק שניהל התובע. לטענתם, הימנעות הבנק מלהעביר להם את מלוא המסמכים מנוגדת לחובותיו המוגברות המוטלות על גוף בנקאי ואינה מאפשרת להם להבין כיצד התפתח החוב ולכך השלכות על גובה החוב. היקף המסמכים אינו רב או מכביד ודרישה זו אינה מופרזת בשים לב לכך שהחשבון התנהל תקופה קצרה, במשך כשנתיים בלבד.

בשלב דיוני זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו (ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מ(2) 333, 335). בית המשפט אף אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ולא את סיכויי הגנתו (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479). נקבע, כי בית המשפט יסרב אפוא להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בסיפורי מעשיות, הגנת בדים (ע"א 624/02 אלפי נ' בנק לאומי, פד"י נט(3), 41).

לאור האמור, טענות הנתבעים כי הבנק בהתנהלותו גרם לנזקים והגדלת יתרות החובה שלא כדין עשויות להקנות להם הגנה לכאורה מפני התביעה ואין פוסלים בשלב זה טענה מטעמים שבהוכחה. גרסת הנתבע לא יכולה הייתה להיות מקועקעת בעדותו ותהיות וספקות מסוימות לכאורה בגרסתו אינן יכולות כאמור למנוע מממנו את יומו בבית המשפט טרם בירור התובענה.

משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין ובשים לב להטלת צו עיקול זמני על זכויות הנתבעים במקרקעין, אני סבורה כי נקודת האיזון בתיק זה שבפני, אינה מחייבת את חיובם של הנתבעים בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן.

משכך אני מורה כי תינתן לנתבעים רשות להתגונן והתצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

מהדיון בבקשה עלה כי הגנת הנתבעים רחוקה לכאורה מלהיות פשוטה וספק אם קיימת תועלת רבה לשני הצדדים בבירור ההליך המשפטי עד תום, על כל הכרוך בכך. בנסיבות אלו טוב יעשו הצדדים אם יבחנו חלופות למיצוי ההליך לאחר גילוי המסמכים שישפוך אור על מכלול הטענות. משכך אני מורה על גילוי הדדי של מסמכים בתוך 30 יום מהיום.

בשים לב לסכום התובענה, תועבר התובענה להליך מהו"ת על ידי עו"ד נורית לוי, הממונה לענייני מהו"ת.

לעיון ביום 1.6.16.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.