תא"מ 9957-08-13 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אמיר

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לכלי הרכב של הצדדים בתאונה שארעה ביום 9.07.12 בצומת שבתוך מתחם חניה לבתים שברח' העפרוני בעכו.

1.התובעת הגישה את תביעתה על סך של 64,597 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב שהיה מבוטח על ידה (להלן: "רכב התובעת") כנגד נתבע 1 שנהג ברכב שהיה מבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעת"). נתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד על סך של 22,640 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב שהיה מבוטח על ידה כנגד התובעת.

בדיון שהתקיים ביום 1.02.15 העידו שני הנהגים אודות נסיבות התאונה.

2.הנהג ברכב התובעת (להלן: "נהג התובעת") סיפר כי יצא מחנייה שמתחת ביתו לכביש המחבר בין חניות הבתים וכשהגיע לצומת בתוך מתחם החניה וביקש לפנות שמאלה, רכב הנתבעת שבא משמאלו בו נהג הנתבע, לא נתן לו זכות קדימה. לדבריו, הוא נסע בנסיעה איטית והתאונה ארעה מרחק קצר ביותר מחניית ביתו, ולמעשה מרחק 26 צעדים כפי שנמדד על ידו.

3.הנתבע סיפר כי הגיע לצומת וביקש לחצות אותה בנסיעה ישרה ולהיכנס לחניית ביתו הנמצאת מעבר לצומת. הוא נסע בקושי 5 קמ"ש מאחר ובמקום היו ילדים ששחקו כדורגל. לפתע חטף מכה בצד ימין של הרכב שהעיפה את רכבו הצידה באופן שגרם לסימני גרירה על הכביש.

4.לבית המשפט הוגשו תמונות של הצומת שצולמו הן על ידי נהג התובעת והן על ידי הנתבע מהן עולה בבירור כי זכות הקדימה הייתה נתונה לנהג התובעת. יובהר. הנהגים נסעו בתוך מתחם חניה כאשר הנתבע הגיע בנתיב נסיעתו לצומת T בו ניתן לפנות ימינה לכיוון ממנו הגיע נהג רכב התובעת או שמאלה, כשבשני הצדדים מדובר בנסיעה ברחוב המאפשר כניסה לחניות הבתים. בצומת גם ניתן להמשיך ישר אל תוך חנייה פרטית של הנתבע. מכיוון נסיעתו של נהג הנתבעת ניתן היה להמשיך ישר בצומת לעבר רחוב המוביל לחניות בתים סמוכים וכן לפנות שמאלה לכיוון ממנו הגיע הנתבע ולצאת משם לכביש הראשי.

5.בנסיבות העניין, מדובר בצומת כהגדרתה בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). בתקנה 1 לתקנות מוגדר "צומת" כ"שטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או ע"י הארכתם המדומה". "כביש" מוגדר באותה תקנה כ"חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב... או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו...", כש"דרך" מוגדרת בסעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סימטה, כיכר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם". במקרה זה כאמור, מדובר במפגש של שני כבישים ומכאן כי מדובר בצומת. אכן, הגדרת "צומת" בתקנות מחריגה "שטח המתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, מגרש חניה...". ואולם, במקרה זה הכביש ממנו הגיע נהג התובעת הוא כביש פנימי המקביל לרחוב הראשי ומוביל לחניות רבות הצמודות לבתים רבים. בנסיבות אלו אין לראות בו כביש המהווה גישה לבית או למגרש חנייה. פשיטא, כי אין לקבל את טענת הנתבע כי הכביש בו נסע הוא "כביש ראשי" ביחס לכביש בו נסע נהג רכב התובעת. מדובר באותו כביש בדיוק המתפצל מהכביש בו נסע הנתבע ימינה ושמאלה.

6.מאחר ומדובר בצומת שאין בה תמרור בדבר זכות קדימה, חלה הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות הקובעת כי רכב המתקרב או נכנס לצומת כשאין תמרור המורה על מתן זכות קדימה, ייתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי הרכב הבאים מימין. לכן במקרה זה, על הנתבע היה לתת את זכות הקדימה לכלי הרכב שבא מימינו, היינו לנהג רכב התובעת.

7.אין מקום לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי יש להחיל במקרה זה את הוראת תקנה 64(ב) לתקנות הקובעת כי על נהג היוצא מחצרים או ממקום חניה לתת זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים לאותו כביש לפני שייכנס לכביש. כאמור במקרה זה, אין מדובר ברכב שיצא מחצרים או ממקום חניה אלא ברכב שנסע בכביש פנימי המוביל למספר בתים וחניות רבות הסמוכות להם. כאמור, מדובר במעין רחוב פנימי. נהג רכב התובעת אמנם יצא מחניית ביתו שניות קודם לכן, אך הכביש בו נסע בעת התאונה לא היה יציאה מחנייה אלא נסיעה על כביש. אדרבה, הנתבע הוא זה שביקש לסטות מהכביש לתוך חנייתו הפרטית.