תא"מ 9730-08-14 ניסני נ' פימקין

1.התובעת היא משווקת של ביגוד ואביזרי אופנה. הנתבעת היתה במועדים הרלוונטים בעלים של חנות בגדים.

אין מחלוקת שהתובעת סיפקה לנתבעת ביגוד לחנות.

לטענת התובעת סיפקה לנתבעת ביגוד בסכום של כ- 24,000 ₪ ממנו הוחזרה סחורה בשווי של 4,000 ₪ ולפיכך נותרה לנתבעת יתרה של כ- 20,000 ₪ שלא שולמה. בגין סכום זה הוגשה התביעה.

2.מנגד טענה הנתבעת כי אכן סופקו לה בגדים וזאת לאחר שהזמינה אותם מאת סוכן של התובעת מר משה לוי (להלן: הסוכן), אלא שמייד שקיבלה את הסחורה ובחנה אותה מצאה כי זו אינה מתאימה להימכר בחנות שבבעלותה והודיעה על כך לסוכן. לטענתה חלק מהסחורה נלקחה בידי הסוכן בחזרה וחלק הושאר בחנות כדי שהסוכן יאסוף אותה בהמשך, אלא שהוא לא עשה כן. בנסיבות אלה סבורה הנתבעת כי אין עליה כל חובה לשלם עבור אותם בגדים שסופקו.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך, ככל שיידרש.

המחלוקת היא אם יש לחייב את הנתבעת בגין הסחורה שסופקה לה ולא הוחזרה לתובעת.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3.הסוכן מר לוי הסביר בעדותו כי במקרה זה לא סיפק באופן אישי סחורה של התובעת לנתבעת, אלא הציג בפני הנתבעת דוגמאות בלבד ולאחר מכן ביצעה הנתבעת הזמנה של סחורה וזו נשלחה ישירות מאת התובעת לנתבעת, שלא באמצעותו (עמ' 5, ש' 14). גירסה זו של הסוכן לא נסתרה והיא תואמת לגירסתה של הנתבעת (עמ' 10, ש' 15).

כך גם לא נסתרה הטענה שיחד עם אספקת הסחורה (בספטמבר 2012) הוצאה תעודת משלוח ולא חשבונית (עמ' 8, ש' 22). יש בכך לכאורה כדי לאשש טענת הנתבעת שמדובר בהסכם קונסיגנציה (עמ' 10, ש' 11), כך שלנתבעת עמדה זכות להחזיר את מלוא הסחורה לתובעת.

יושם לב שהתובעת עצמה לא מכחישה כי לנתבעת עמדה זכות להחזיר את הסחורה, שהרי טענה כי סיפקה סחורה בשווי של 24,000 ₪ וכי סחורה בשווי של 4,000 ₪ הוחזרה.

4.יתרה מזאת, גם אם לא מדובר בעסקת קונסיגנציה, בהתאם לעדותו של הסוכן היו בעיות עם הסחורה שסופקה (עמ' 6, ש' 15) ובין היתר שהנתבעת הזמינה דרכו סחורה בשווי של כ- 3,000 ₪ וקיבלה בפועל סחורה בשווי של 24,000 ₪, שחלקה פגום ורובה לא הוזמן כלל (עמ' 6, ש' 17). בנסיבות אלה אישר שהנתבעת ביקשה להחזיר את הסחורה.