ב' נ' גביש

1. התובע הגיש כנגד הנתבע, עו"ד במקצועו, תביעה כספית לתשלום סך של 12,000 ₪.

לטענת התובע ייצג אותו הנתבע בתביעה למימוש זכאותו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שעבר בשנת 2011, עת התובע היה קטין בן 16.

לטענת התובע, סוכם עמו על תשלום 2,000 ₪ בגין פתיחת תיק ושכ"ט עו"ד בשיעור הקבוע בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע שילם לנתבע סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ מראש.

באוגוסט 2011 הזמין התובע את הנתבע למשרדו ומסר לו המחאה על סך 2,167 ₪, סכום הפיצוי מחברת הבטוח לטענת הנתבע.

בדיעבד הסתבר לתובע כי סכום הפיצוי עמד על סך של 9,000 ₪, על פי פשרה שהושגה בין הנתבע לחברת הבטוח. התובע טען כי לא התבקשה הסכמתו לפשרה וכך אף לא התבקשה הסכמת אפוטרופסיתו הטבעית באותה עת – אמו.

לפיכך, זכאי הנתבע רק לסך של 849 ₪ שכר טרחתו ועליו להשיב לתובע סך של 10,151 ₪ הכולל גם את הסכום ששולם לו מראש על ידי התובע.

2. הנתבע התגונן וטען כי בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה לפיו נקבע שכר קבוע בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישולם עם קבלת הפיצוי מחברת הבטוח, כל זאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק.

הנתבע הודה בזכאותו של התובע לתשלום פיצוי בסך 9,000 ש"ח שהועבר לחשבונו על ידי חברת הבטוח, על פי כתב קבלה שנחתם על ידי אמו של התובע כמו גם יפוי כח.

אין מחלוקת כי הנתבע שילם לתובע בשיק לפקודתו סך של 2,167 ₪ אך לטענת הנתבע, מהסכום שהתקבל מאת חברת הביטוח, קוזז סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין שכר טרחתו המוסכם וכן סך של 3,890 ₪ בצירוף מע"מ שכר טרחתו בגין טיפול בתיק ביטוח לאומי של מר ס' שהוא בן זוגה של אם התובע.

לטענת הנתבע הסכימו התובע ומר ס' לקיזוז זה.

הנתבע הכחיש כי התובע שילם לו את שכר טרחתו מראש.

3. המחלוקת:

בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לקיומו של חוזה שכר הטרחה ותנאיו.

כמו כן התגלעה בין הצדדים מחלוקת האם שילם התובע לנתבע סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ על חשבון שכר טרחתו של הנתבע.