תא"מ 9591-11-14 סעדיה נ' עירית ראשון לציון ואח'

בפניי תביעה לתשלום פיצויים ע"ס 50,000 ₪ שעילותיה הן פרסום לשון הרע, נגישה ורשלנות.

1. התובע הוא עורך דין. במועדים הרלבנטיים לתביעה (חודש יוני 2011) התמודד התובע על תפקיד במסגרת בחירות למוסדות לשכת עורכי הדין. הנתבעות, אשר מפקחות על הסדר והניקיון בתחומי העיר ראשון לציון, הפיקו שלושה דוחות ברירת משפט (בנושא שמירת הסדר והניקיון) לחובת התובע, ע"ס 730 ₪ כל אחד. הדוחות מייחסים לתובע אחריות לתליית מודעות לקידום הבחירה בו.

    

2. התובע פנה אל הנתבעות בכתב בבקשה לביטול הדוחות. הבקשה נדחתה. הוא הגיש בקשה להישפט. במועד מאוחר יותר הדוחות בוטלו "לאחר עיון בנימוקי הערעור ... ובנסיבות המקרה ..." (ר' מכתבי הנתבעות מיום 16.2.2014). בכתב ההגנה נטען שלנוכח בקשת התובע להישפט היה על הנתבעות להגיש כתב אישום בתוך שנה. מחמת עומס עבודה רב כתב אישום לא הוגש, על כן בוטלו הדוחות (סעיף 10 לכתב ההגנה).

    

3. התובע טוען שהנתבעות נהגו ברשלנות רבתי ומעבר לטרחה ובזבוז זמנו נגרמו לו נזקים (נטען ששעת עבודה של התובע מוערכת ע"ס 250 דולר בצירוף מע"מ). נטען שהתנהלות הנתבעות עולה כדי נגישה, כאמור בסעיף 60 לפקודת הנזיקין. כן נטען כי "הדוחות אף גרמו לתובע בושה במשרדו בפני צוות משרדו והציגו אותו כ"עבריין" או כמי שמזלזל בחוק ובסדר הציבורי והוציאו את דיבתו לרעה בניגוד לחוק איסור לשון הרע" (ההדגשה במקור – י.נ.). עילת לשון הרע היא העילה העיקרית על סמכה מבוססת התביעה.

    

4. הנתבעות טוענות שדין התביעה להידחות. נטען, בין היתר, כי הדוחות אינם מהווים לשון הרע.

    

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העובדות והראיות, נחה דעתי לפיה דין התביעה להידחות.