תא"מ 9352-10-15 איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חכמון ואח'

בהמשך לדיון שהתקיים לפניי ביום 1.1.17 אני סבורה כי דין התביעה להידחות וכי האחריות לגרם התאונה מוטלת על כתפי התובע 2. להלן נימוקיי למסקנתי זו, אשר יינתנו באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, התובע 2 והנתבע 1, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בתמונות הנזק לרכבים ממועד התאונה (ת/3), בחוות דעת השמאי שפירשטיין אביב מיום 27.4.15, בטפסי הודעה לחברות הביטוח מטעם הנהגים המעורבים, וביתר הראיות, ראיתי לקבל את גרסת מר שלום חכמון לאופן קרות התאונה, ללא היסוס. לפי גרסה זו, התאונה אירעה בעת שמשאית הנתבעים התקדמה לאיטה בטור רכבים בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים ברחוב מנחם בגין בחולון, לאחר שהרמזור המיועד לפנייה שמאלה בצומת התחלף לירוק. או אז, רכב התובעים החל להשתלב מהנתיב האמצעי לנתיב השמאלי, וכתוצאה מכך, אירעה התאונה.

מסקנה זו מבוססת ראשית, על התרשמותי הבלתי אמצעית מאותות האמת במהלך מתן עדויות הנהגים המעורבים. אני מבכרת את עדותו של מר שלום חכמון על פני עדותו של מר רוני נגר. עדותו של מר חכמון הייתה סדורה, ברורה ומדויקת ומצאתי אותה מהימנה. אני קובעת בזה, כי עדותו של מר חכמון הייתה משכנעת, ונמצאה בעיני מהימנה, ככלל, ובפרט יותר מהימנה מזו של מר נגר, ככל שנדרש לצורך הכרעה על פי מאזן ההסתברויות.

שנית, בכל הנוגע לתוכן הגרסאות, מצאתי תימוכין ברורים לגרסת הנתבעים במוקדי הנזק ברכבים המעורבים ואופיים (ראו תמונות נזק ת/2). ניתן לראות בתמונות הנזק ת/2, כי מוקד הנזק ברכב התובעים הוא בפגוש אחורי שמאלי והוא מאופיין במכת מעיכה ממוקדת של הפח בצד שמאל אחורי של הפגוש. כך גם קבע השמאי שפירשטיין אביב מטעם התובעים בחוות דעתו. מנגד, מוקד הנזק במשאית הנתבעים הוא באזור הפנס הימני הקדמי (שבר בפנס). מוקדי נזק אלה ואופיים מתיישבים טוב יותר עם תרחיש התאונה המתואר על ידי הנתבע 1, אותו ראיתי לקבל.

לדעתי, מיקומי נזקים אלה ברכבים המעורבים, אינם יכולים להתיישב עם גרסת התובעים, לפיה עסקינן בתאונת חזית אחור קלאסית, עקב אי שמירת מרחק, המתרחשת כאשר רכב התובעים ומשאית הנתבעים נמצאים בנתיב השמאלי.

שלישית, אין זה סביר בעיני, כי משאית הנתבעים, שהינה משאית כבדה, הנושאת מערבל בטון, ביצעה סטייה אל אי התנועה הבנוי הנמצא בצד שמאל של הנתיב השמאלי, על מנת למנוע את התאונה. טענה זו של התובע 2 הועלתה רק בדיון עצמו ותכליתה הייתה, לטעמי, לנסות ולהסביר את מיקומי הנזקים ברכבים, אשר לא התיישבו עם גרסתו. חשוב להדגיש, כי בכתב התביעה (סעיף 3) ובטופס ההודעה מטעם התובע 2 (ת/1) לא נזכרה, כהוא זה, טענה בדבר סטיית משאית הנתבעים אל עבר אי התנועה הבנוי. להעלאת טענה כבושה מסוג זה, בעיצומו של הדיון עצמו, יש מטבע הדברים לתת משקל מופחת, וכך אני עושה.

רביעית, הנתבע 1 העיד בהגינותו, כי לא ראה את רכב התובעים משתלב מימינו. בעדות זו לא מצאתי כל פסול, שהרי, לנהג המשאית יש שדה ראיה מוגבל מצד ימין. עדות זו של הנתבע 1 מחזקת ומבססת את הילך התאונה, לפיו רכב התובעים השתלב מן הנתיב האמצעי אל הנתיב השמאלי, בניסיון להקדים את המשאית בפניה שמאלה, מתוך הנחה שלוקח למשאית זמן להאיץ.

לאור כל המקובץ, אני דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות. התובעים, באמצעות התובעת 1, יישאו בשכר עד הנתבעים, כפי שנפסק בדיון.

בנסיבות העניין, אני פוטרת את התובעים מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ז, 04 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.