תא"מ 9236-06-14 אלדן תחבורה בע"מ ואח' נ' גמן ואח'

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעיד נהג רכב התובעת. יצוין כי נהג רכב הנתבעים לא התייצב לדיון הגם שבית המשפט הסכים להמתין לו עד שעה 14:30 באותו יום דיונים ולמרות שלדברי ב"כ הנתבעים אמר לו כי יתייצב למתן עדות עד השעה 14:00. בנסיבות שבית המשפט לא הסכים לדחות את המועד לשמיעת עדותו של נהג רכב הנתבעים, ומאחר ועדותו של נהג רכב התובעת כבר נשמעה ולאור העובדה כי מדובר בתובענה המתנהלת בסדר דין מהיר. לאחר שמיעת הצעתו של בית המשפט, הסכים ב"כ הנתבעים לוותר על שמיעת עדותו של נהג רכב הנתבעים ובלבד שהודעתו על התאונה תילקח בחשבון בעת מתן פסק דין.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד במהלך חקירתו בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מאמין לגרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה נחרצת, עקבית וקוהרנטית ושעדותו הייתה מהימנה מאוד עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים המופיעה בטופס ההודעה על התאונה (נ/1).

גם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, כפי שניתן לראות בתמונות שהוצגו בפני בית המשפט (ת/2 ו-נ/2) מצביעות על כך שרכב הנתבעים התנגש באמצעות הפינה הקדמית ימינית שלו בפינה האחורית השמאלית של רכב התובעת.

התיזה שמעלה ב"כ הנתבעים לפיה הנזקים הנראים בת/2 ו-נ/2 מלמדות בבירור סטייה של רכב התובעת אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים (עמ' 5, שורות 16-13 לפרוטוקול), אינה מקובלת עליי כלל ועיקר. מדובר למעשה בספקולציה שניתן להלביש עליה כל סיטואציה אפשרית.

כמו כן, העובדה שנהג רכב התובעת לא שלל שהתאונה ארעה בסמוך לתחנת אוטובוס אינה מלמדת בהכרח על נכונות גרסתו של נהג רכב הנתבעים, ולא מן הנמנע כי משום שנהג רכב הנתבעים ידע על קיומו של תחנת אוטובוס בקרבת זירת האירוע הוא ניסה להלביש תיאור משלו לקרות התאונה במטרה להרחיק עצמו מאחריותו להתרחשותה.