תא"מ 9172-03-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ביאטריס ואח'

לפני תביעת שיבוב של התובעת, מבוטחת רכב מס' רישוי 69-135-70 (להלן: "רכב התובעת") שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 23.6.2015 בה מעורב רכב מס' רישוי 75-685-30 בו נהגה הנתבעת 1 ואשר בוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות"). קיימת תביעה מקבילה בין הצדדים בתיק תא"מ 14620-02-16 והצדדים הסכימו כי תוצאות ההליך בתיק זה יחולו גם בהליך המקביל.

גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לגרסת נהג רכב התובעת, עת שרכב התובעת היה בנסיעה ברח' זבוטינסקי בבאר-שבע, בכביש עם נתיב נסיעה צר אחד, שמימינו מתחם חניה בניצב למדרכה ומשמאלו שטח הפרדה בנוי (כלשונו "מדרכה"), רכב הנתבעות שנסע מאחור החל לעקוף את רכב התובעת משמאל, ותוך כדי תהליך העקיפה סטה לעבר רכב התובעת ופגע בו.

מנגד לגרסת נהגת רכב הנתבעות, רכב הנתבעות נסע בנתיב הנסיעה ולא עקף את רכב התובעת, ואילו רכב התובעת שהיה בעצירה בצד ימין של נתיב הנסיעה החל בנסיעה כשרכב הנתבעות חלף את רכב התובעת וחיכך את דלתות רכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ובחנתי את הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה, את מוקדי הנזק בכלי הרכב ואת תמונת זירת התאונה, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

נהגת רכב הנתבעות: 70%; נהג רכב התובעת- 30%.

על יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבוע כי רכב התובעת אשר היה בעצירה מימין ובמקביל לנתיב הנסיעה, נתיב צר כגרסת שני הנהגים, החל בנסיעה כשרכב הנתבעות שהיה מאחורי רכב התובעת המשיך בנסיעה ולמעשה עקף את רכב התובעת.

גרסת נהגת רכב הנתבעות כי רכב התובעת שהיה בעצירה מימין לנתיב הנסיעה החל בנסיעה כשרכב התובעת היה בנסיעה משמאלו הייתה אחידה בעדותה ובטופס ההודעה. אמנם לדברי נהגת רכב הנתבעות בעדותה, רכב התובעת קודם לתאונה היה ב"חנייה כפולה" ובגרסה שנמסרה בטופס ההודעה לא נטען לכך, אולם בטופס ההודעה בכתב יד נמסר כי רכב התובעת היה בעמידה בצד, וגרסה זו בשילוב זירת התאונה (נתיב נסיעה אחד כשמשמאלו שטח הפרדה בנוי ומימין מתחם חנייה בניצב) ותרשים אופן התרחשות התאונה אליבא גרסת נהג רכב התובעת בטופס ההודעה מטעמו (בו נראה רכב התובעת מימין לנתיב הנסיעה ובניצב לכלי הרכב החונים במתחם החניה) מלמדת כי עמידת רכב התובעת בצד נתיב הנסיעה, כגרסת נהגת רכב הנתבעות בטופס ההודעה, כמוה כ"חניה כפולה".

לא השתכנעתי מגרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה. נהג התובעת העיד בעדותו הראשית כי בעת שרכב התובעת היה בנסיעה, רכב הנתבעות הגיע משמאלו עלה עם הגלגלים על המדרכה (אי התנועה הבנוי משמאל) עקף את רכב התובעת, ואגב כך "שפשף" את הרכב ותלש את "הגריל". אלא שהתברר בחקירתו הנגדית כי גרסתו לעקיפת רכב הנתבעות את רכב התובעת ולעליית רכב הנתבעות על שטח ההפרדה הבנוי משמאל היא הנחה בלבד. נהג רכב התובעת לא ידע להדגים את מהלך התאונה ותשובתו: ".. אני לא זוכר להדגים, הייתי עם הפנים קדימה, אין לי מושג, אני מאמין שהיא עקפה ועלתה קצת על המדרכה ונצמדה אלי והעיפה לי את הטמבון הקדמי. ראיתי אותה ברגע שאני מרגיש, ראיתי אותה בצד שמאל. לא ראיתי אותה עוקפת..." (עמ' 2 שו' 28-30) (ההדגשות אינן במקור-א.ב) מלמדת כי למעשה נהג רכב התובעת לא ראה את מהלך העקיפה והעלייה על שטח ההפרדה הבנוי של רכב הנתבעות כגרסתו. נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי נתיב הנסיעה הוא נתיב צר אחד שאינו מאפשר נסיעת שני כלי רכב במקביל ומשמאלו שטח מדרכה (עמ' 1 שו' 10 ועמ' 2 שו' 14-15) הוא לא ראה את רכב הנתבעות עוקף את רכב התובעת ועולה על שטח ההפרדה משמאל, כך שקיים קושי לקבל את גרסתו. לכך יש להוסיף כי נהג רכב התובעת לא סתר את עדותה של נהגת רכב הנתבעות לפיה לאחר התאונה הייתה לו מנת פלאפל ביד, מה שתומך בגרסת נהגת רכב הנתבעות להיות רכב התובעת בעצירה וכשנשאל לכך השיב: "לא זוכר אם הייתי עם פלאפל ביד" (עמ' 2 שו' 9-11).

מוקדי הנזק בכלי הרכב, בשילוב עדותו העקבית של נהג רכב התובעת כי רכב התובעת היה בנסיעה בעת התאונה, מסתברים עם המסקנה שרכב התובעת אשר היה בעצירה מימין לנתיב הנסיעה, החל בנסיעה. עם זאת לא ניתן לקבל את גרסת נהגת רכב הנתבעות לכך שרכב התובעת החל בנסיעה כשרכב חלף את רכב התובעת. מסתברת יותר המסקנה כי כשרכב הנתבעות חלף את חלקו האחורי של רכב התובעת והחל את מהלך עקיפתו, רכב התובעת החל בנסיעה. ראשית, נהגת רכב הנתבעות לא זכרה בעדותה עד כמה רכב הנתבעות חלף את רכב התובעת (עמ' 3 שו' 18). שנית, מוקדי הנזק תומכים במסקנה כי רכב התובעת החל בנסיעה כשרכב הנתבעות היה במקביל לחלקו האחורי. רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק לאורך צד שמאל, כאשר דלת אחורית, דלת קדמית וכנף קדמית בצד שמאל ניזוקו וכן פנס ראשי שמאלי ומגן קדמי חיצוני ובתמונת רכב התובעת נראים סימני תלישת הפגוש הקדמי לפנים. בתמונת רכב התובעת מזירת התאונה, כפי שהוצגה בטלפון הנייד של נהגת רכב הנתבעות, נראה רכב התובעת עם סימני פגיעה בפגוש הקדמי מצד שמאל. רכב הנתבעות, ניזוק לאורך צד ימין, כאשר כנף קדמית, דלתות וכנף אחורית בצד ימין ניזוקו וכיסוי מגן קדמי הוחלף. מוקדי נזק אלה, בשילוב גרסת נהג רכב התובעת כי היה בנסיעה בעת התאונה וכי נתיב הנסיעה צר, תומכים במסקנה כי רכב התובעת שהיה בעצירה מימין לנתיב הנסיעה החל בנסיעה בהטיה קלה לשמאל, כשהחלק הקדמי של רכב הנתבעות היה מקביל לדלת שמאל אחורית של רכב התובעת, ומכאן סימני הפגיעה לאורך הדופן השמאלית של רכב התובעת מהדלת האחורית שמאלית לכנף הקדמית שמאלית ותלישת הפגוש הקדמי ברכב התובעת והפגיעה בפנס ראשי שמאלי ובפגוש הקדמי של רכב התובעת מצד שמאל, סימני הפגיעה במגן קדמי ברכב הנתבעות והפגיעה הנמשכת לאורך דופן רכב הנתבעות שהמשיך בנסיעה. אילו רכב התובעת היה בנסיעה כשרכב הנתבעות עקף משמאל ועלה על שטח ההפרדה משמאל (כגרסת נהג רכב התובעת), סביר יותר שהיו נראים סימני נזק גם בכנף האחורית שמאלית ברכב התובעת, שלא נראו ואילו רכב הנתבעות כבר חלף את רכב התובעת כשזה החל בנסיעה (כגרסת נהגת רכב הנתבעות) לא היו נראים סימני הפגיעה בדלתות רכב התובעת.

במכלול נסיבות אלה ולאור עמידת נהג התובעת על כך שהיה בנסיעה בעת התאונה, המסקנה המסתברת היא שרכב התובעת אשר היה בעצירה בצד ימין של נתיב הנסיעה הצר, החל בנסיעה כשרכב הנתבעות חלף את החלק האחורי של רכב התובעת והגיע לדלת שמאל אחורית ובהטלת מירב האחריות, בשיעור שקבעתי על נהגת רכב הנתבעות.

נהגת רכב הנתבעות אישרה בעדותה שראתה את רכב התובעת ב"חנייה כפולה" כשהייתה במרחק מרכב התובעת (עמ' 3 שו' 18). מוקדי הנזק בכלי הרכב (מהדלת אחורית שמאלית לפנים ברכב התובעת והחלק הקדמי לאחור ברכב הנתבעות) תומכים במסקנה כי רכב התובעת החל בנסיעה כשרכב הנתבעות שהוסע מאחור הגיע לדלת האחורית של רכב התובעת. היה על נהגת רכב הנתבעות לצפות כי רכב שנראה בעצירה בנתיב הנסיעה לפניה, נתיב צר שאינו מאפשר מעבר של כלי רכב במקביל, יחסום את נתיב נסיעתה ואף יחל בנסיעה, ובטרם המשיכה בנסיעה לעצור, לסמן לנהג הרכב שבעצירה על מנת לוודא את כוונותיו. נהגת רכב הנתבעות לא טענה שעשתה אילו מפעולות אלה, ובמקום זאת בחרה להמשיך בנסיעה ולמעשה לעקוף את רכב התובעת, כפי שגם נמסר בטופס ההודעה הטלפוני של הנתבעות במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך. גרסת נהגת רכב הנתבעות לפיה נסעה במהירות נמוכה מ-20 קמ"ש אינה סבירה וזאת לאור היקף הנזק בכלי הרכב.

נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי הסתכל קדימה ולא הבחין ברכב הנתבעות (עמ' 2 שו' 28). לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה רכב התובעת שהיה בעצירה החל בנסיעה כשרכב הנתבעות הגיע משמאלו ומאחוריו, היה על נהג רכב התובעת בטרם החל בנסיעה לבחון אם יש כלי רכב לצדו ולהבחין ברכב הנתבעות ומכאן אחריותו לתאונה. אחריות זו, לאור מסקנתי כי רכב הנתבעות היה משמאל לחלק האחורי של רכב התובעת כשזה החל בנסיעה, פחותה מאחריותה של נהגת רכב הנתבעות שעקפה את רכב התובעת בחוסר זהירות.

אשר לנזק התובעת סומכת את תביעתה בגין נזקי רכב התובעת על חוות דעת שמאי שלא נסתרה ולא ראיתי במועד בדיקת הרכב על ידי השמאי כשבועיים לאחר התאונה לשלול את הקשר הסיבתי בין קביעות השמאי לתאונה.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 15,732 ₪, בתוספת הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העד מטעם התובעת ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.