תא"מ 9169-03-13 לביטוח בע"מ נ' שוב ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, לאחר יציאה מכיכר במודיעין עילית.

2.לטענת הנהג ברכב התובעת (להלן: יפת), בטופס ההודעה שמסר, ניסה הנתבע 1 (להלן: הנתבע) לעקוף אותו מצד שמאל ופגע בצידו השמאלי של הרכב. בעדותו בבימ"ש התברר כי לטופס ההודעה היה מצורף עמוד שני ובו שרטוט שערך מישהו מטעמו של יפת, שנזכר שם כ"מבוטח" המתאר את כיווני הנסיעה ומיקום התאונה.

3.לטענת הנתבע, הוא השתלב לנתיב השמאלי לאחר היציאה מהכיכר, ורכב שנסע לימינו סטה לעבר המשאית בה נהג.

דיון והכרעה

4. מדובר בתביעהאזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

5.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי התובעת לאהרימה את הנטל המוטל עליה, ואני מעדיפה את גרסתו של הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, התרשמתי כי יפת היה נסער ומבולבל לאחר התאונה (ראה דבריו בעמ' 2 לפרוטוקול, שורה 19) ויתכן כי בשל כך אינו זוכר במדויק את האירועים שהתרחשו בסמוך לפני התאונה.

שנית, יש לטעמי בשרטוט נ/1 כדי לתמוך בגרסת הנתבע. אין לי ספק כי השרטוט נערך על ידי מי מטעמו של יפת, על פי גרסתו ועל פי מידע שמסר. מדובר בעמוד שני מתוך שני עמודי ההודעה שלו (שמסיבה שלא הוסברה, לא צורף לכתב התביעה), בו יפת רשום כ"מבוטח" ושורטטו כיווני הנסיעה באופן זהה לגרסתו של הנתבע.

שלישית, יפת לא ידע לומר בוודאות, וגם לא שלל בוודאות את הטענה כי היו שינויים במבנה המקום והיציאה מהכיכר מאז אירוע התאונה, לפני שנתיים וחצי ועד היום.

רביעית, יפת לא ציין בטופס הודעתו, כי מדובר במשאית שנסעה אחריו, או כי המשאית סטתה מנתיב נסיעתה בצידו השמאלי של הכביש.

חמישית, יפת הכחיש בחקירתו הראשית כי אמר לנתבע לאחר התאונה, שהוא רואה רק בעין אחת (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 23-25) וזאת בניגוד לאמור בעדותו בחקירה הנגדית (עמ' 5, שורות 7-8).

שישית, יפת כלל לא טען כי הנתבע סטה מנתיבו, והובהר כי לא היתה מניעה כי הנתבע ימשיך בנסיעתו בנתיב השמאלי, כאשר לא היה הכרח כי יעבור לנתיב הימני באותו מקום.

שביעית, מדובר בפגיעת מעיכה בעיקר בדלת האחורית, אולם בחינת התמונה בה נראה הרכב כולו, תוך מתן פרספקטיבה, מעלה כי מדובר במעיכה שאינה תואמת את הצפוי, לו היתה המשאית סוטה מנתיבה ופוגעת עם חזיתה בצד רכב התובעת תוך כדי נסיעה, או אז היה צפוי להיגרם נזק חמור משמעותית.

6.מנגד, עדותו של הנתבע היתה עקבית, תאמה את הדברים שמסר בהודעתו לנתבעת 2, ולא נמצאו בה סתירות.

7.באשר למיקום הנזק ברכב התובעת: הנתבע נתן הסבר לקיום פגיעת המעיכה בדופן הרכב, לפיו הנזק נגרם מארגז כלים המצוי בצדה של המשאית. בהעדר הערכת מומחה, בוחן תאונות דרכים או בעל מומחיות אחרת, לפיה אין ממש בטענה, לא אוכל לקבוע כי טענה זו נטולת בסיס.

8.נראה כי יפת הגיע מימין, בנתיב השתלבות ולא מתוך הכיכר עצמה, בניגוד למצב הדרך כיום כפי שהציג בתמונות שצילם לאחרונה בטלפון הנייד. באותה עת, נסע הנתבע בנתיב השמאלי, לאחר שפנה ימינה מתוך הכיכר בה נסע. יפת ניסה להשתלב בכביש בה נסעה המשאית ובסמוך מאד אליה, תוך כדי שהוא פוגע ומתחכך במשאית, ובארגז הכלים המורכב על הדופן הימנית שלה. ייתכן כי יפת לא הבחין במשאית באופן המצופה, או לא העריך נכונה את הקרבה בה נמצאת המשאית בעת שביקש להשתלב בכביש, לאור הפגיעה בראייתו בעין שמאל. הנתבע מצדו, התקשה להבחין ברכב התובעת המגיע מימין, בשל מיקומו ולאור שדה הראיה המצומצם שלו לאותו כיוון.

סוף דבר