תא"מ 9130-10-13 אבידן נ' פריטזיי

1.לפניי תביעה שעניינה שטר חוב ע"ס 6,500 ₪, אשר תאריכו 3.7.10, החתום ע"י הנתבעת ואשר נמסר לידי התובע. התובע הגיש את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתיק 20-06007-12-2.

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר במסגרתה טענה כדלקמן:

הנתבעת הינה תושבת זרה, אזרחית הפיליפינים. בחודש יולי 2010 פנתה אל התובעת חברתה, ג'נט באנדאו (להלן: "ג'נט") וביקשה ממנה לסייע לה בקבלת הלוואה מן התובע. הנתבעת ציינה, כי במועד זה טרם פגשה את התובע, אך ג'נט הכירה את התובע כמי שנותן הלוואות חוץ בנקאיות, במיוחד לתושבי חוץ, והפנתה אותה אליו.

הנתבעת נעתרה לבקשת ג'נט ונפגשה עם התובע בתחנה המרכזית בתל אביב וקיבלה ממנו הלוואה בסך 1,000$. סוכם, כי הנתבעת תחזיר ההלוואה ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 350$ כל אחד (דהיינו: בריבית של 75% על הקרן), כאשר התשלומים ישולמו עד 10 בכל חודש קלנדרי, החל מחודש אוגוסט 2010.

באותו מועד, חתמה הנתבעת גם על שטר החוב נשוא התביעה.

הנתבעת טענה, כי נפגשה עם התובע בתאריכים 14.8.10, 11.9.10, 16.10.10, 27.11.10 ו- 25.12.10, ושילמה לו בכל פעם סך 350$ במזומן. הנתבעת טענה עוד, כי בעת ביצוע כל תשלום ותשלום ביקשה מן התובע כי ימסור לה אישור בכתב בדבר התשלום, אך הלה סירב.

משכך, טענה הנתבעת, כי מלוא החוב, אשר להבטחתו נמסר שטר החוב נשוא התביעה שולם וכי דין ההתנגדות להתקבל.

3. ביום 23.4.14 התקיים דיון בהתנגדות. הנתבעת נחקרה על התצהיר התומך בהתנגדותה וחזרה על טענתה לפיה, נטלה הלוואה בסך של 1,000 $ מן התובע וכי השיבה לתובע את מלוא ההלוואה, אך התובע סרב למסור לה קבלות בגין התשלומים.

בתום הדיון נתתי החלטה לפיה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן והוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות מטעמם.

4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וטען, כי ביום 3.7.10 נתן לנתבעת הלוואה בסך של 6,500 ₪ וכי החייבת נעלמה במשך תקופה ארוכה בלא שהותירה כתובת מגורים, לא ניתן היה לאתרה ולא שילמה דבר. בשל כך, הגיש את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעת הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית מטעמה וחזרה על הטענות שפורטו בהתנגדותה.

5. בישיבת ההוכחות נחקר התובע בחקירה נגדית ובמסגרת חקירתו השיב כי הינו סמנכ"ל חברה העוסקת בפינוי אשפה וכי אינו עוסק בהלוואות חוץ בנקאיות.

התובע העיד, כי לא הכיר את ג'נט או את הנתבעת טרם הפגישה במסגרתה ניתנה ההלוואה נשוא התביעה ולדבריו "שתיהן באו ביחד" (עמ' 2 ש' 4).

התובע נשאל מדוע הגיעו השתיים דווקא אליו והשיב, כי הוא מוכר בקהילת הפיליפינים כמי שעוזר לפיליפינים (עמ' 2 ש' 10). התובע הסביר כי, בין יתר פעילויותיו, הינו מעניק הלוואות לפיליפינים הזקוקים לכך (עמ' 2 ש' 16). התובע ציין כי בעבר העניק שלוש הלוואות לחברי הקהילה הפיליפינית (עמ' 2 ש' 18).

התובע העיד, כי נתן לנתבעת הלוואה בסך 1,500$, אשר היו באותו עת שווי ערך לסך כ- 6,500 ש"ח וכי היה על הנתבעת להחזיר לו בתוך 3 חודשים סך 6,500 ₪ (הסכום הנקוב בשטר החוב), דהיינו סכום ההלוואה ללא ריבית. לפי הנטען, ההלוואה ניתנה על מנת לעזור לנתבעת ולא לצרכי רווח, זאת על אף שלא הכיר את הנתבעת לפני כן. התובע העיד, כי הנתבעת לא החזירה את הלוואה וכי היא נעלמה לאחר 3 חודשים.

התובע הודה כי הצדדים לא חתמו על הסכם הלוואה בכתב.

6. הנתבעת נחקרה בחקירה נגדית וחזרה על כך כי הכירה את התובע דרך חברתה ג'נט וחברות אחרות, אשר הציגו את התובע כמלווה כספים. הנתבעת העידה, כי גם כאשר נפגשה עם התובע, הציג עצמו התובע כמלווה. הנתבעת העידה, כי קיבלה הלוואה בסך 1,000$ (לא 1,500$) מאת התובע וכי שילמה לו את מלוא סכום ההלוואה. הנתבעת חזרה על כך כי התובע סרב לתת לה קבלות על התשלום וציינה כי פחדה מן התובע ועל כן, לא התעקשה על קבלת קבלות.

דיון 

7. האם חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק") חל על ענייננו?