תא"מ 905-07-13 קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' בשארה ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,285 ₪ בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.03.11 בין כלי רכב מ"ר 70-096-69 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 85-390-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

5.על סמך החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים , באופן כי נהג רכב הנתבעים יישא במירב האחריות לקרותה ,

 מכיוון כי התאונה אירעה בעת נסיעתו לאחור ביציאתו ממקום חניה המיועד לחנית מוניות , מבלי לבדוק את תנאי הדרך ומבלי להבחין ברכב התובעת אשר נסע מאחוריו , זאת בניגוד לטענתו לפיה טרם נסיעתו לאחור בדק הוא את מצב התנועה בנתיב הנסיעה מאחוריו , הדבר מקבל משנה משמעות , כאשר זירת התרחשות התאונה הינה תחומה ומוכרת היטב לנהג הנתבעים מטבע עבודתו , בנוסף עלו סתירות משמעותיות בין עדויותיהם של עדי הנתבעים בנוגע לנסיבות נסיעת רכבם לאחור לרבות לעניין עוצמת ההתנגשות בין שני הרכבים המעורבים בתאונה , והיות ואיני מקבל את גרסתו התמוהה של הנתבע 2 בעדותו לפיה בעת קרות התאונה

" המונית עמדה סטטית " שהרי אם הדבר היה נכון ספק אם היתה מתרחשת אותה תאונה . לכן אני קובע כי חוסר זהירותו של נהג רכב הנתבעים הוא זה שגרם לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה .

יחד עם זאת , לא מצאתי כי יש לפטור את נהג רכב התובעת מאחריו באופן מלא ,

בעיקר בשל היותו איש המקום שהכיר היטב את זירת התרחשות התאונה , לרבות כי זוהי זירה צרה ומצומצמת והצורך האמור להיות ידוע לו היטב כי עליו לבצע פניה חדה במיוחד אשר מביאה אותו ישירות ובתוך שניות אחדות לנתיב הנסיעה מאחורי מפרץ החניה של המוניות אשר מטבע הדברים , יוצאות ונכנסות במהלך כל שעות היום , בנסיעה לאחור דווקא , לכן היה מחובתו לנקוט באמצעי זהירות שיכל וצריך היה לנקוט בהם למניעת קרות התאונה , דבר שלא נעשה על ידו כנדרש , משכך אני מטיל עליו חלק האחריות לקרות התאונה .

לפיכך אני קובע כי האחריות לקרות התאונה תחולק בין הנהגים באופן כי נהג הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 80% ונהדג התובעת יישא באחריות בשיעור של 20% בלבד .

6.לנוכח קביעתי הנ"ל , לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 3 לתובעת סך של 4,228 ₪ , בתוספת אגרת בית משפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל , בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 1250 ₪ , ושכר הע בסך של 300 ₪ כפי שנפסק במהלך הדיון .