תא"מ 9042-09-14 קמירי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית-נזיקית במסגרתה עותר התובע להשית האחריות לקרות תאונת דרכים - שהתרחשה בכביש ירושלים-תל אביב (כביש מס' 1) בסמוך ל-'שער הגיא' ביום 12.09.2011 - על הנתבעת, וכנגזרת מכך את נזקיו הנטענים בסך 12,104 ₪.

2.התובע היה במועדים הרלוונטיים הבעלים והנהג ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 23-194-64 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת הייתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 41-945-74, בין היתר, בביטוח צד שלישי (להלן: "רכב הנתבעת").

3.נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

4.אליבא דגרסת התובע, כעולה מכתב התביעה, ביום 12.09.2011 בסמוך לשעה 12:00 בצהריים, עת נהג ברכבו בכביש ירושלים-תל אביב, נאלץ להאט מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מלאה בעקבות עומס תנועה שהתרגש בדרך כאשר לפתע, רכב הנתבעת שנסע אחריו במהירות מופרזת מבלי ששמר מרחק מספיק פגע בצד האחורי של רכבו תוך הדיפתו לעבר רכב צד שלישי שעמד לפניו. יצוין כבר עתה, כי הטענה, כי המדובר בתאונת שרשרת ובפגיעה במנגנון של הדיפה עלתה לראשונה בגרסת התובע בתצהירו של התובע ולא בא זכרה בכתב התביעה. כן צירף התובע חשבונית תיקון הנזקים בסך 14,750 ₪ על פי דוח השמאי ( כאשר הן החשבונית והן חוות דעת השמאי מתייחסים הן למוקד האחורי והן למוקד הקדמי).

5.התובע מציין בנוסף, כי הנתבעת הודתה באחריותה לקרות התאונה ואולם שילמה סך של 3,826 ₪ בלבד מתוך כלל הנזקים שנגרמו לרכבו. משכך עותר הוא לתשלום יתרת הנזק בסך 10,924 ₪ בצירוף שכ"ט השמאי בסך 1,180 ₪.

6.אליבא דגרסת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, קיימת הודאה לשאלת האחריות לקרות התאונה, ואולם מוכחשים הנזקים הנטענים, לרבות כל קשר סיבתי בינם לבין האירוע. לטענת הנתבעת, בדקה היא את רכב התובע ועל פי בדיקת שמאי רכב מטעמה פיצתה אותו על מלוא נזקיו שנגרמו לשיטתה כתוצאה מהתאונה. שכן, לשיטתה, יתר הנזקים הנטענים אינם קשורים לתאונה. כללו של דבר גורסת הנתבעת, כי הנזקים הנטענים גבוהים מאלו שנגרמו לתובע בפועל בעקבות התאונה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מטעמה חוות דעת שמאי נגדית.

7.בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.06.2017 במעמד הצדדים העידו בפניי התובע והשמאים מטעם הצדדים.

7.1לגרסת התובע בעדותו בפניי, תיקן את הרכב כשבוע לאחר קרות התאונה, ובכלל זה הוחלפו הפגוש הקדמי והפגוש האחורי וכן דודי עמם אחוריים ברכבו. התובע לא זכר מועד קבלת חוות דעת השמאי. לדבריו, אין לו חשבונית בגין שכר הטרחה ששילם כיוון שהטיפול ברכב בוצע על ידי אחיו.

7.2שמאי התובע, מר עבוד עבוד, העיד בפניי, כי בדק את הרכב הן במצבו הניזוק והן לאחר שתוקן אך אישר, כי לא ציין בחוות דעתו את תאריך הבדיקה המאוחרת, היות והוא לא נוהג לעשות כן. בנוסף ציין השמאי, כי מסר את חוות דעתו לתובע רק ביום 06.09.2013, כשנתיים לאחר האירוע, זאת, לאחר שקיבל את חשבונית התיקון מהמוסך ולאחר שבדק את מחירי החלפים מול הספקים. כן הגיש תמונות מקוריות שאת חלקן צילם בתאריך בדיקת הרכב, 20.9.2011. השמאי הציג במועד ישיבת ההוכחות תמונות צבעוניות של מוקדי הנזק וחלק מהחלקים שניזוקו אשר צולמו על ידו ( 7 עמודים שהוגשו לבית המשפט במועד הדיון וסומנו כ-ת/1). עיון בתמונות מלמד שהינן נחלקות לשלוש קבוצות; האחת, תמונות שאינן נושאות תאריך כלל; השנייה, תמונות הנושאות תאריך; השלישית, תמונות הנושאות תאריך שנמחק בטיפקס. הסברו של השמאי לכך, הינו, כי התאריכים המצויינים על גבי התמונות אין בהם כדי ללמד על מועד צילומם הואיל ומדובר, ככל הנראה, בתקלה טכנית במצלמתו. כך, ניתן לדוגמא לצפות בתמונות שעליהן מצוין תאריך ה-27.1.2000 כאשר אין חולק, כי עסקינן ברכב משנת יצור 2008 וברי כי מדובר בטעות טכנית, שככל הנראה, נעוצה באי בדיקת וקביעת התאריך הנכון במצלמה. בנוסף, הוסיף השמאי שחלק מהתמונות צולמו במועדים אחרים אשר נמנע מלנקוב בהם.

7.3שמאי הנתבעת, מר אמנון כהן, העיד בפניי, כי ערך את חוות הדעת הנגדית ביום 05.12.2013 לאחר שבדק את הרכב ביום 01.12.2013 במצבו המתוקן. כן ציין, כי כשבדק את הרכב לא ראה שהוחלף דוד פליטה וכי הדוד לא נראה חדש יחסית לבלאי של הרכב והפנה לתמונות שצילם.