ש. שלמה רכב בע"מ נ' ברנס ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 20.07.2016, בין כלי רכב, מ"ר 82-071-75 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 83-117-58 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא בקשר לעצם גרימת הנזק ולהיקפו, באשר הנתבעת טוענת כי רכבה אכן פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת, אולם דובר על פגיעה קלה ביותר שלא גרמה לכל נזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעה עדותם של נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד נוסף שישב לצדו של הנהג ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

על פי תיאור התאונה על ידי כל העדים עולה כי רכב הנתבעות פגע בחלקו האחורי של רכב התובעת כאשר רכב הנתבעות היה בקו ישר מאחורי רכב התובעת (עמ' 2, שורות 23-22 לפרוטוקול).

מהתמונות של חלקו האחורי של רכב התובעת עולה כי הנזק לחלקו האחורי הוא בצדו הימיני התחתון של הפגוש האחורי, בדמות שפשוף או שריטות. כך עולה גם מחוות דעת שמאי הרכב מטעם התובעת.