תא"מ 8965-12-13 מי רעננה בע"מ נ' חוות רעננה בע"מ

רקע

1.בפני תביעה כספית, בסך 17,015 ₪ (ליום הגשתה; בינתיים עלה סכום התביעה עקב הפרשי שערוך, אך גם הופחת עקב תשלומים עתיים), שתחילתה בהגשתה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל מס' 18-16315-12-6), עבור דרך הגשת התנגדות, מתן רשות להתגונן, ובירורה עד תום, לאחר שכל הנסיונות ליישב את המחלוקת בדרכי שלום נכשלו.

2.התובעת היא תאגיד המים של רעננה, והנתבעת היא תאגיד המפעיל חוות סוסים, בין היתר לצורך רכיבה טיפולית ושיקומית.

טענות הצדדים

3.כתב התביעה הוא קצר ופשוט, ומתייחס ליתרת חוב של הנתבעת לתובעת, עבור צריכת מים, על פי קריאות מונה וחשבונות שנשלחו. עפ"י התדפיסים שצורפו לכתב התביעה, וככל שניתן להבינם, תקופת החיוב שבגינה הוגשה התביעה היא שנת 2011 ומקצת משנת 2012.

4.עפ"י ההתנגדות, לנתבעת שתי טענות מרכזיות: האחת היא, כי (כפי שנודע לה למפרע) בשנת 2011 שונה סיווגה, לצורך תעריף חיובי המים, מסיווג חקלאי לסיווג עסקי; והשניה היא, כי לתקופה קצרה, שהתפרסה על פני שני חשבונות דו-חודשיים בלבד (יולי-אוקטובר 2011), חויב חשבונה בסכומי צריכה ללא כל יחס לחיובים השוטפים, עד רמה של פי 10 ויותר (682 מ"ק ו-220 מ"ק, לעומת חיוב דו-חודשי ממוצע הנע סביב 60 מ"ק).

5.כאמור, רשות להתגונן ניתנה, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. שני הצדדים קימצו בראיות ובעדים, והתובעת העידה עובד אחד שלה, מר ליאור כהן, שהוא מנהל צרכנות מים אצל התובעת, אך לא שימש בתפקיד זה בתקופות הרלוונטיות, ואילו הנתבעת העידה את מנהלתה, הגב' ליטל צרפתי.

6.עדויותיהם של השנים לא שינו הרבה מהתמונה העולה מכתבי הטענות, ולהלן יוצגו בתמצית עמדות שני הצדדים בשתי הסוגיות.

7.לעניין הסיווג טוענת הנתבעת, כי רכשה את החווה ממפעילתה הקודמת בשנת 2010, כי עד אותה שנה סווגה החווה, וחויבה, לפי שימוש חקלאי, כי הודעה ששלחה התובעת, במרץ 2011, בדבר שינוי הסיווג, נשלחה למען של המפעילה הקודמת ולא הגיעה לידי הנתבעת או מי מטעמה (הגם שמענה של הנתבעת היה מעודכן אצל התובעת, והחשבונות נשלחו למען הנכון), וכי רק בשנת 2013 הודע לנתבעת, כי רשות המים של משרד החקלאות לא חידשה את סיווגה החקלאי, ומכאן השינוי בתעריפים, וידיה של התובעת כבולות בעניין זה. חרף נסיונות שונים לברר את העניין, לא עלה בידי הנתבעת לרדת לחקר שינוי הסיווג, וגורם כזה או אחר ברשות המים אישר לה, כי בפועל היא זכאית לסיווג חקלאי. נסיונה לקבל אסמכתא בכתב מהתובעת לשינוי הסיווג – לא צלח.

8.התובעת, מנגד, טוענת כי העניין כלל אינו בידיה, אלא בידי רשות המים בלבד, ואין כל טעם לפניות הנתבעת אליה, שכן המען לפניותיה היה רשות המים. משלא פנתה הנתבעת באופן הקבוע בדין ובנהלים לרשות המים לקבלת סיווג חקלאי – או עשתה כל הנדרש לצורך זה, אם כן פנתה ולא נענתה – אין לנתבעת להלין אלא על עצמה. התובעת, בפועל ולהקשר זה, אינה אלא גוף ביצועי, המיישם את החלטות רשות המים ואינו קובע דבר באופן עצמאי. לא ניתן למסור "אסמכתא" לשינוי הסיווג, שכן מדובר באי-הכללתה של הנתבעת ברשימת הזכאים לסיווג חקלאי, רשימה שהיא כשלעצמה אינה נחלת הציבור, ונוגעת לענייניהם של הגופים המנויים בה, ועל כן לא נמסר העתק ממנה לנתבעת. אין אסמכתא פוזיטיבית על הסרתה של הנתבעת מהרשימה. לעניין המען אליו נשלח המכתב טוענת התובעת כי זה היה המען שהיה מעודכן במחשביה, ודבר לא נעשה ידנית. יש להסיק, כך לשיטתה, כי נכון למועד משלוח המכתב טרם עדכנה הנתבעת את התובעת על אודות מען אחר.