תא"מ 8959-01-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו קוש חברה לעבודות עפר הובלות ופיתוח בע"מ ואח'

בפני תביעת שיבוב בסך 19,101 ₪. התובעת שילמה סכום זה למבוטחתה, אשר נהגה ברכב המבוטח בתאריך 22.1.2014 בכביש המוביל למחסום מיתר, בו ארעה התאונה.

נהגת התובעת טענה כי הורידה נוסעת במפרץ הצדדי לכביש, מצידו הימני, ולאחר מכן השתלבה בתנועה המובילה למחסום, כאשר מלפניה עומד רכב ומאחוריה משאית הנתבעת.

לטענתה היו כל הרכבים במצב של עצירה מוחלטת – ממתינים למחסום שיוּרם - כאשר לפתע פגעה בה משאית הנתבעת מאחור והדפה אותה לעבר הרכב שעמד מלפניה.

טופס ההודעה לחברת הביטוח מולא על ידי בעלה של הנהגת, כאשר הוא ניזון מפיה. לפי הודעה זו נאמר כי הרכב פשוט נסע משם. אולם בעדותה העידה נהגת התובעת כי הוא הודיע לה: "עזבו, אני נוסע".

הנתבע טען כי אכן עמד בתור למחסום, כאשר לפתע הגיחה התובעת מצד ימין – הוא לא ראה מתי ואיך – והוא שמע את ה"בום". כן העיד כי החיילים במחסום צעקו לו לעצור.

מבחינת התמונות שהציגה נהגת התובעת עולה כי במגן האחורי קיימת גומה עמוקה והוא נתלש מצד הרכב. גם דלתה הקדמית השמאלית של התובעת ספגה פגיעה והתעקמה ממקומה.

הנתבעת טענה כי לו היה ארוע התאונה קורה כפי גירסתה של נהגת התובעת, היה רכבה סופג מכה לכל אורכו של החלק האחורי ולא בפינה השמאלית האחורית ובדלת השמאלית קדמית.

בעיני אין ספק כי שתי המכוניות לא עמדו האחת אחרי השניה עובר לתאונה. ברור מניתוח הנזק כי מדובר במכה של משאית הנתבעת בצד מכונית התובעת כאשר מכה זו מתפרשת לכל אורך מכונית התובעת בצד שמאל, החל מהפגוש האחורי וכלה בדלת הקדמית.

יצויין כי התובעת לא הביאה לעדות את הנוסעת שהורידה בשולי הכביש, זה עתה, ואשר קרוב לודאי שראתה את התאונה – ולמעלה מכך לא טרחה להביא לעדות את הטרמפיסטית שנסעה עמה ברכב.

כן יובהר כי נטלי ההוכחה בארוע זה אינם כה ברורים: על התובעת אמנם נטל ההוכחה, מאידך כללית חזקה על מי שפגע מאחור כי האשם הוא בו אלא אם כן הוכיח אחרת.

היות ובעניין זה קיימת גירסה מול גירסה - נותר להכריע לפי הנזקים שנגרמו למכונית התובעת: נראה כי הגומה העמוקה בפגוש האחורי - עד כדי תלישת הפגוש מהמקום - נוצרה מפגיעת המשאית מאחור, דבר העשוי ליצור את הרושם כי מדובר בפגיעה שהיא באחריות נהג המשאית. לעומת זאת העובדה כי נוצרה פגיעה משמעותית גם בחלקה הקדמי שמאלי של המכונית - כך שלוחית הדלת התעקמה, יוצרת את הרושם כי המשאית "התגלשה" לאורכה של של מכונית התובעת (או להיפך), דבר המעלה את הרושם כי כיוון הנסיעה של התובעת היה אלכסוני – כך שבשעת התאונה טרם סיימה את השתלבותה בכביש - בין המשאית ובין הרכב שמלפנים.

גם העובדה שהנזק שנגרם לרכב הקדמי היה כזה שהוא העדיף לנסוע משם ולא להתעכב - מעלה את הרושם כי כיוון נסיעתה של נהגת התובעת היה באלכסון ולא מופנה ישר אליו – דבר שעמעם אם לא איין את הפגיעה בו.

בהגיעי למסקנה זו, הרי שאני מגיעה למסקנה כי עקר האחריות לתאונה צריכה להיות מונחת לפתחה של נהגת התובעת, אשר ניסתה ככל הנראה להשתלב בכביש בלא מתן זכות קדימה למשאית שנסעה בו, ובלי שוידאה שנהג המשאית רואה אותה עושה כן, דבר שהיה באחריותה. היא עצמה טענה כי נהג המשאית לא ראה אותה ולכן נכנס בה (ראה עמ' 1 שורה 10 לפרוטוקול).

עליה היה ליצור עמו קשר עיין ולוודא כי הוא רואה אותה טרם ניסתה להשתלב בנתיבו.

ב"כ התובעת טען כי נהג המשאית אינו מהימן שכן טען בתחילה כי אין שוליים בצד ולא ניתן לעמוד שם ולאחר מכן חזר בו אך הצדק עם ב"כ הנתבעת שטען כי מדובר בויכוח מיותר שכן נהגת התובעת עצמה הודתה שנכנסה לכביש מימין לאחר שהורידה נוסעת.

למרות זאת נראה כי אין לפטור את נהג המשאית הנתבעת מרשלנות תורמת לתאונה, שכן שומה עליו לראות את כל המרחב סביב חלקה הקדמי של משאיתו לפני שרגלו לוחצת על דוושת הגז, גם כשמדובר במהירות נסיעה של קמ"ש, כדבריו – והוא כנראה לא בדק מרחב זה היטב.

על כן אני קובעת כי שיעור האחריות התורמת של נהג הנתבעת הוא 15% ומחייבת אותו לשלם לתובעת 2,865 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 759 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 794 ₪.

הסכומים הללו ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.