תא"מ 8934-11-14

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי פח שנגרמו לרכבו של התובע בעת אירוע תאונתי עם אוטובוס בבעלות הנתבעת 1, שהיה נהוג אותה עת בידי מר עזאם פחרי (להלן: "פחרי").

לטענת התובע, כאשר היה בעיצומה של פניה שמאלה במחלף הכפר הירוק, נכנס האוטובוס הנהוג בידי פחרי לנתיב נסיעתו, ופגע ברכבו. לטענת הנתבעים, היה זה דווקא רכבו של התובע שנכנס לנתיב נסיעתו של האוטובוס, ועל כן האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובע עצמו.

לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי לקביעה זו בתמצית.

הנטל להוכיח את אופן קרות אירוע התאונה מוטל, כרגיל, על התובע. על כן, מקום שבו יש קושי לקבוע ממצאים באופן החלטי, התוצאה היא כי התובע לא עמד בנטל זה. בענייננו, מדובר בשתי גרסאות עובדתיות, שנתמכו בידי התובע ופחרי בלבד, ללא כל ראיה עצמאית או אובייקטיבית שתתמוך באיזו מן הגרסאות. כבר בשלב זה, ניתן לראות כי הנטל על התובע – כבד למדי.

אלא שגם אם נבחן את גרסתו של התובע ביחס לאופן קרות התאונה, ניתן ללמוד כי גרסתו של פחרי מתיישבת יותר עם העובדות שאינן שנויות במחלוקת. מעדותו של התובע עולה בבירור, כי התובע נכנס לצומת בנסיעה רצופה, קרי – האור ברמזור היה ירוק כבר כאשר התקרב התובע אל הצומת, ואין מדובר במצב של עצירה שאחריה תחילת תנועה (וראו לעניין זה עמ' 2 לפרוטוקול ש' 23). עוד ברור, כי כאשר נכנס התובע לצומת, והחל לבצע את הפנייה שמאלה, היה האוטובוס באמצע הפנייה, כך שמחצית האוטובוס הייתה לפני רכבו של התובע (עמ' 3 ש' 6). כאשר אוטובוס, שהוא רכב ארוך וגדול, נמצא בעיצומה של פנייה שמאלה, הדעת נותנת שיעשה כן במהירות נמוכה, ותוך תשומת לב לסביבתו – ומכל מקום, כאשר התובע נכנס לצומת בנסיעה רצופה, מוטלת עליו חובה להאט ולוודא כי השלמת הפנייה אפשרית בהתחשב בתנאי הצומת.

גם בחינה של הנזק לרכבו של התובע מתיישבת יותר עם המסקנה שלפיה התובע הוא שנכנס למסלולו של האוטובוס ולא להיפך: לפי עדות התובע בהמשך, כאשר הסתיימה הפנייה, היו האוטובוס ורכב התובע בקו מקביל פחות או יותר (עמ' 3 ש' 10). על כן, ככל שהאוטובוס היה סוטה מנתיבו, הייתה הפגיעה בחלקו הקדמי של האוטובוס, ולא בחלקו האחורי, כפי שאירע בפועל.

הפועל היוצא הוא, שאני קובע כי התאונה התרחשה בשל כניסתו של התובע לצומת, בפנייה שמאלה, אל תוך נתיבו של האוטובוס, ועל כן האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובע.

אשר על כן, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 1,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.