פלגל תעשיות פלסטיקה שיתופית חקלאית נ' חזקיה ואח'

מונחת לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 25.09.15 במושב מנחמיה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 24-830-62 ובין משאית נושאת מספר רישוי 32-935-32 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 90% ואילו נהגת התובעת תישא באחריות בשיעור של 10%.

עדותה של נהגת התובעת היתה קוהרנטית ואמינה, היא מתיישבת עם טופס ההודעה מטעמה, עם מיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים ועם תוואי הכביש. רכב התובעת נפגע בחזית ימין. פגיעה זו עולה בקנה אחד עם הטענה כי רכב התובעת היה בכיכר ואילו המשאית היתה לפני רכב התובעת, פנתה ימינה בכיכר, עצרה, והחלה בנסיעה לאחור וכך פגעה ברכב התובעת.

עדותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לא הפריכה את גרסת התובעת ואף איששה אותה. הנתבע אישר, כי הגיע למושב מנחמיה על מנת לספק סולר ללקוח. הוא אישר כי בתחילה חשב לפנות ימינה בכיכר (אל עבר כניסת המושב), אך בדיעבד הבין כי הוא אמור לפנות שמאלה (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 29, עמ' 6 שורה 3). הודאה זו מהווה משום חיזוק לגרסת התובעת כי הנתבע פנה בטעות ימינה בכיכר, נסע לאחור ע"מ לפנות שמאלה ואגב נסיעתו פגע ברכב התובעת. עדותו היתה מהוססת, הוא לא זכר פרטים רבים והתגלו בה סתירות. בין היתר התקשה הנתבע להסביר מתי הבין כי עליו לפנות שמאלה במקום ימינה בכיכר. מתחילת עדותו השתמע, כי קיבל הוראה טלפונית לפנות שמאלה בעודו בכיכר (עמ' 5 שורה 31, עמ' 6 שורה 1). בהמשך העיד, כי קיבל הוראה טלפונית זאת מרחק משמעותי קודם לכניסה לכיכר. עצם הסתירה בדבר תזמון קבלת ההוראה הטלפונית מעמידה גרסתו באור בעייתי. לגופם של דברים, טענתו כי עודכן בצורך בפניה שמאלה קודם להגעתו לכיכר אינה מסבירה מדוע בלם בפתאומיות בכיכר, שהרי היה מודע לכך שעליו לפנות שמאלה זה מכבר. הוא טען, כי התאונה התרחשה בתוך הכיכר, וכי רכב התובעת פגע במשאית פגיעת "חזית אחור". טענה זו אינה מתיישבת עם תוואי הכביש ומיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים. רכב התובעת נפגע בחזית ימין. אם אכן היתה המשאית מצויה בכיכר בהטיה קלה שמאלה, כטענת הנתבע, הרי שעל מנת שייגרם נזק שכזה היה על נהגת התובעת להטות רכבה בחדות שמאלה ולהתנגש עם חזית ימין של רכבה בחלק אחורי שמאלי של המשאית. ברם הטיה חדה מעין זו אינה אפשרית נוכח הכיכר הבנויה שמשמאל לרכב התובעת.

לפיכך אני פוסקת, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה, לפיה הנתבע נושא בעיקר האחריות לתאונה, אשר נגרמה אגב נסיעתו לאחור ופגיעתו ברכב התובעת בעודו נוסע בכיכר. עם זאת גם נהגת התובעת נושאת באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היתה קשובה ודרוכה להתפתחויות בכביש היתה יכולה למנוע התאונה ולכל הפחות לצמצם נזקיה. לפיכך מצאתי לנכון לחלק האחריות בין הנהגים המעורבים כמפורט בראש פסק דין זה.

לפיכך יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 10,371 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: