תא"מ 8752-10-11 אליהו חברה לבטוח בעמ נ' אבן השדה יזמות ובניה בע"מ ואח'

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 12/4/11 בין רכב המבוטח על ידי התובעת, לבין רכב המורכב מגורר ונגרר שהינו בבעלות הנתבעות.

הצדדים חלוקים בדבר נסיבות קרות התאונה. בעוד נהגת התובעת טוענת שרכב הנתבעים סטה מנתיבו ופגע ברכבה, טוען נהג הנתבעות, כי רכב התובעת פגע בו מאחור.

נהגת התובעת העידה, כי נסעה בנתיב השמאלי במהירות של כ- 20 קמ"ש, בשעה שהיה פקק והתנועה לא זזה. רכב הנתבעים הגיע מימין ופשוט "גילח" לה את כל הקדימה של האוטו, את הטמבון, כך שהוא ממש נתלש. לדבריה יצאה וביקשה ממנו פרטים, הוא לא הסכים לתת לה ואז התקשרה למשטרה והוא נכנס לאוטו וברח. הנהגת ציינה, כי זיהתה את הנהג מחוץ לאולם ונראה שמדובר באדם דומה.

בחקירה הנגדית השיבה העדה, כי לא זכור לה שראתה את רכב הנתבעות לפני התאונה, כי היה סוג של פקק והאטה והמהירות שלה הייתה מאוד איטית, אולם היא לא זוכרת שהיו מכוניות לפניה, אלא זוכרת שהיה מקום לפניה והוא ניסה להיכנס. כאשר עשה את נסיון הכניסה הזה "גילח" לה את הרכב באמצעות החלק האחורי של הגרר. העדה נשאלה אם חנו שם רכבים והשיבה, כי יש שם פניה ואי אפשר לחנות בפנייה. לדבריה, הנהג יצא מן הרכב, היא יצאה וביקשה ממנו פרטים והוא אמר שאינו מסכים לדבר עימה, חזר למכונית שלו ונסע והיא התקשרה למשטרה ורשמה מהר את מספר הגרר שלו ואמרו לה שמחפשים אחריו במשטרה. כאשר נשאלה אם ראתה שהוא מצלם את מכוניתה השיבה, כי הוא לא צילם. הוא נסע משם.

נהג הנתבעים העיד, כי נסע ברחוב רוטשילד במקום שיש שני נתיבים, אולם הוא נסע בנתיב השמאלי, כי בנתיב הימני יש מכוניות חונות ותחנות אוטובוס. לדבריו הגיע לצומת T ושמע שמישהו נכנס בעגלה מאחור. יצא מרכבו, הסתכל הלך לכיוון הבחורה ואמר לה שהיא נכנסה לו בעגלה והיא אמרה לו שלא ושהוא היה בנתיב הימני. השיב לה שזה לא נכון והוא היה בנתיב השמאלי כל הזמן. העד טען, כי זה לא נכון שברח מהמקום, עצר בצד ובא אליה כי אי אפשר לחסום את הכביש, וצילם בפלאפון את המכונית שלה. הוצגו התמונות שהעד צילם והעד טען, כי ניתן לראות בתמונות שהמכה היא מקדימה ואם היה פוגע מהצד אז המכה הייתה בצד. לדבריו, אם הטמבון היה נתלש הוא היה נשבר באמצע ולא היה נתלש שלם.

בחקירה הנגדית השיב העד, כי לא נגרם נזק לרכב או לעגלה. העד הוסיף שאינו יודע אם יש לו השתתפות עצמית במקרה של תאונה. כן השיב העד, כי היה איתו ברכב בזמן התאונה אחד הפועלים אבל לא הביא אותו לדיון, כי לא ביקשו ממנו, מדובר באדם שעדיין עובד בחברה.

מתמונות שמאי התובעת, כמו גם התמונות שהציג הנתבע, נראה, כי הפגוש ברכב התובע יצא ממקומו בשל התאונה. לא נראית פגיעת מעיכה בפגוש וגם לא במכסה המנוע של רכב התובעת. כן עולה מחוו"ד השמאי והתמונות המצורפות, כי נפגע כל הצד הימני, לרבות הדלת הימנית ואף קיימת פגיעה בפגוש האחורי.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומכאן שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה, ואת אחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, לאחר ששקלתי את עדויות הנהגים, בחנתי את מהימנותם, את סבירות גרסתם, עיינתי בתמונות הנזק של כלי הרכב בחוות דעת השמאי ובחנתי את מכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת נהג הנתבעות ולקבוע כי התאונה ארעה שעה שנהג הנתבעות סטה מנתיבו לכיוון רכב התובעת ופגע בו. ואפרט –