תא"מ 8574-07-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' קשסידי ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית מיום 5.7.15 ע"ס 42,043 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 2.12.14 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 14:00 או בסמוך לכך , בצומת הרחובות הר בקע והר בוקר שבבאר שבע והיו מעורבים בה רכב התובעת נהוג בידי גב' נועה כהן (להלן: "נהגת התובעת") ורכב הנתבעים (להלן: "המשאית"), נהוג בידי הנתבע 1.

ביום 9.5.16 נערכה לפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדות נהגת התובעת ועדות נהג הנתבע 1. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984.

המחלוקת הקיימת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. לטענת נהגת התובעת התאונה אירעה שעה שיצאה מרחוב הר בקע והתכוונה לפנות ימינה לכיוון רחוב הר בוקר, הגיחה מצידה הימני משאית תוך שסטתה מנתיב נסיעתה ופגעה בחלק הקדמי השמאלי של רכב התובעת.

מנגד טוען הנתבע 1, שהוא נסע כחוק בדרך ראשית בעוד רכב התובעת הגיח מצד שמאל לדרך מרחוב צדדי ומאחר ולא שם ליבו למתרחש בכביש ולא נתן זכות קדימה לרכב המגיע מימין פגע במשאית החולפת.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה על התאונה, בחוות דעת שמאי התובעת, בתמונות הנזק, תמונות ממקום התאונה שצולמו מיד לאחר התרחשות התאונה (נ/1), מצאתי לקבוע כי שני הנהגים המעורבים גם יחד נושאים באחריות לקרות התאונה בחלקים שווים.

מבחינת מקום התאונה עולה, כי הדרך הראשית בה התכוונה התובעת להשתלב הינה דרך שלאורך צידה הימני חונים רכבים באופן שחוסם בעיקרו של דבר את נתיב הנסיעה בו נסע רכב הנתבעים, דבר שאילץ אותו לחלוף את קו הציר ולנסוע בחלקו על נתיב הנסיעה הנגדי לו. יוער כי מבחינת מנח הרכבים כפי שעולה מהתמונות, מרבית המשאית כבר חלפה את המקום שבו היה רכב התובעת, כך שלמעשה, מוקד המפגש בין הרכבים היה בפינה קדמית שמאלית של רכב התובעת עם הסרן האחורי שמאלי של המשאית. בנוסף, רכב התובעת היה בחלקו הקדמי כבר בנתיב הנסיעה אליו פנה, בזווית ימינה, כפי שתיארה נהגת התובעת שהתכוונה לפנות לימין.

אין חולק, שלצד דרכה של נהגת התובעת הוצב תמרור של מתן זכות קדימה לרכבים הבאים מהדרך הראשית אליה התכוונה להשתלב, דרך נסיעת המשאית. נהגת התובעת תיארה שבעת התאונה "אולי טיפה גלשתי לנתיב שלי כדי לפנות ימינה כדי להסתכל אם יש מכוניות. לא נכנסתי לכיוון הנגדי" (עמ' 1 לפרוט' ש' 17-18).

הנתבע 1 דבק בעדותו בגרסה לפיה, הוא נהג כדין, תוך הסביר בשוויון נפש שתוואי הדרך אינו מאפשר נסיעה רציפה בתוך נתיב נסיעתו לנוכח הרכבים החונים לצד הדרך, ולכן הוא עבר במעט לנתיב הנסיעה הנגדי. וכך תיאר את הדברים: "בימין חנו רכבים ומשמאל לא זה צמצם את הנתיב שלי בצורה משמעותית וחרגתי 50 ס"מ מעבר לקו הציר. לפני שהגעתי לשטח של מגרש חנייה ראיתי רכב נוסע בצורה מאוד איטית, זחל כאילו לא בנסיעה" (עמ' 3 לפרוט' ש' 5-7). כלומר מעבר לעובדה שהוא חרג לנתיב הנסיעה הנגדי הוא העיד שראה את רכב התובעת עובר לתאונה מגיע בניסיון השתלבות לנתיב זה.