תא"מ 8444-03-16 מ.ס. מוסך שירות (2005) בע"מ נ' צרויה

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק על דרך הפשרה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984.

התובעת הגישה תביעה ע"ס 7,571 ₪ בגין שלוש חשבוניות שטרם שולמו.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי שתיים מתוך שלוש החשבוניות שולמו באמצעות המחאות שקיבלה התובעת מחברה אחרת (ד. רותם ומאור בע"מ) ואילו ביחס לחשבונית השלישית טען הנתבע כי השירות והחלפים שצוינו בחשבונית לא סופקו.

הסכום הנתבע בגין החשבונית השלישית שלגביה יש מחלוקת על עצם ביצוע העבודה הינו סך של 1,264 ₪ ואילו הסכום הנתבע בגין שתי החשבוניות האחרות לגביהם המחלוקת נוגעת לפירעון הינו סך של 6,307 ₪.

התובעת הגישה כתב תשובה וטענה כי התשלום שבוצע ע"י חברת ד. רותם ומאור בע"מ "שולם עבור חשבוניות של אותה חברה ותו לא".

התיק נקבע לשמיעת הראיות. התובעת הסתפקה בתצהיר שצורף כתמיכה לכתב התביעה ואילו הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית אליו צירף את ראיותיו.

ביום 15.01.2017 התקיים דיון ובו הגיעו הצדדים להסכמה על מתן פסק דין בדרך של פשרה כאמור תוך שהנתבע זכאי להציג אסמכתא ביחס לפירעון שיק מס' 5002595 והתובעת זכאית להגיש התייחסותה לעניין.

ואכן, הנתבע הגיש צילום של השיק האמור וממנו נלמד בבירור כי השיק הינו למוטב בלבד וכי הוא נמשך לפקודת התובעת. הנתבע גם הציג דף חשבון המעיד על פירעון השיק.

התובעת הודיעה בתגובה כי היא "מסכימה לקיזוז הסכום מיתרת החובה שבכרטסת של הנתבע ו/או חברת ד. רותם בע"מ".

הודעה זו היא בוודאי הגונה אולם ניתן היה להגיע לתוצאה זו עוד קודם לדיון מתוך בדיקה עצמאית שהייתה עושה התובעת לנוכח הראיות שהוצגו כבר בתצהיר העדות הראשית.