תא"מ 8361-02-15 מז'בובסקי ואח' נ' הוברט

לפני בקשה למחיקת סעיף 4 מכתב התשובה שהוגש על ידי המשיבים וכן נספחים שצורפו אליו, בטענה כי מדובר במסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך מו"מ לצורך סיום המחלוקת בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, מו"מ אשר לא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

המשיבים טוענים כי אין המדובר בתכתובת שהתנהלה במסגרת מו"מ לפשרה, אלא בהצעת המבקש למכור את הנכס נשוא התביעה.

"הכלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח נ' סולל בונה, פד"י מז(1) 311]; המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט. מטרה זו נגזרת מן התכלית הכללית לעודד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין.

"ההנחה היא כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עשויים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראייה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך, עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל המגביל את קבילותם של מסמכים אלו למנוע"    [דברי הנשיא שמגר בפרשת סלע, פסקה 17; ראו גם ע"א 7547/99 מכבי שירותי בריאות נ' דובק בע"מ, תק-על 2001(3) 1689].

התנאי לאי קבילותם של המסמכים הוא כי יונח בסיס איתן לכך שהמסמך או האמרה הם פרי מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים [ע"א 440/75 זנדבק נ' דנציגר, פד"י ל(2) 260, 274-5; ע"ע 1520/04 חמו נ' עמשי, תק-אר 2005(1) 96]. אותם טעמים ממש עומדים בבסיסה של ההוראה בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, הקובע כי "דברים שנמסרו במסגרת פישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" (א' דויטש, שם, בע' 171, והשוו: פרשת אזולאי, בע' 64; ק' מן "דיני ראיות", ספר השנה של המשפט בישראל, התשנ"ו (1997) 745, 766-7 ו"חיסיון חומר שהוחלף בהליך גישור", א' דויטש, שם, בע' 170-175; ר' סטי, דרך גישור להסכם (2001), עמ' 99)" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט נ' שירי [פורסם בנבו]).

השאלה שבמחלוקת במקרה זה האם המסמכים אותם עותר המבקש למחוק הוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה.

ראשית, אציין כי מדובר בתכתובת מיילים שהתנהלה בין הצדדים לאחר הגשת התביעה. מעיון בתכתובת זו עולה, כי מדובר במסמכים שהתנהלו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה. כך, במייל מיום 3.3.15 המבקש מציין כי "על מנת למנוע אי נעימות בבית המשפט" ובהמשך דבריו אומר "במידה וזה מתקבל עליך, אבקשך לאשר הסכם פשרה זה ולבטל את התיק על מנת שנוכל להתקדם".

במיל מיום 4.3.15 משיב המשיב 2 "באשר להצעת הפשרה גם אנחנו ככל שישנה ברירה, היינו רוצים לסיים את העניין בדרכי נועם, לפיכך הצעתך נדחית מחד, ואנו מציעים את הצעתינו מאידך וכדלהלן..." ובהמשך: "ככל שההצעה הנ"ל לא מתקבלת עליך ככלל, הנך נדרש להגיש כתב הגנה כדין..."

במייל נוסף מיום 4.3.15 משיב המבקש להצעת הפשרה שהציע המשיב 2. גם המייל מיום 2.3.15 ששלח המבקש למשיב 2 הינו הצעת פשרה מצדו.

יוצא אפוא, שמתוכן המסמכים שצורפו לכתב התשובה עולה בבירור, כי מדובר בתכתובת שהתנהלה בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה לאחר הגשת התביעה, והעובדה שבמסגרת מו"מ זה הציע המבקש למכור את הנכס במחיר מופחת אינה שוללת את העובדה שהדברים הוצעו במסגרת מו"מ לפשרה.

על כן אני מורה על מחיקת סעיף 4 לכתב התשובה וכן על מחיקת שלושת עמודים האחרונים של נספח א' ונספח ה'.