תא"מ 8344-07-15 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרץ ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.7.14. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 15,989 ₪ בגין עלות תיקונים וירידת ערך.

הנתבע טוען, בהודעת צד ג' שהגיש, כי צד ג' הוא שנהג במחפרון בעת התאונה ועל כן עליו לשאת בתוצאות התאונה ככל שיקבע כי הן באחריות הנתבע, שהיה בעליו של המחפרון.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

נהג התובעת טוען כי התאונה ארעה בשל המחפרון בו נהג צד ג' נסע לאחור ופגע ברכבו, בעת שהיה באתר העבודה בו עבד המחפרון.

הנתבע לא נכח במקום בעת התאונה ולטענתו, נהג המחפרון טען בפניו כי אינו אחראי לתאונה והראה לו סימנים בחול המלמדים על כך שרכב התובעת ניסה להתחמק מן התאונה בטרם ארעה ומכך – שהיה בתנועה.

צד ג', נהג המחפרון, טען כי רק כלי רכב מורשים אמורים היו להיות נוכחים במקום התאונה (ורכב התובעת, משתמע, אינו כזה). לגרסתו שמע את המכה ברכב התובעת בטרם נשמעו צפירות, ואישר כי לא ראה את רכב התובעת עד לאחר התאונה. נהג המחפרון טען כי את העבודה במקום חילקו לו הנתבע ומנהל העבודה באתר, ואף שעומת בדיון עם סרטון ממצלמות אבטחה של המקום (המתעד את התאונה בהתרחשותה) סירב להתייחס אליו וטען כי אין מדובר בסרטון מהאתר.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, ולאחר שצפיתי גם בסרטון, אני מעדיף את גרסתו של נהג התובעת - אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל העובדה כי בידי הנתבע אין לתרום מידע אישי לנסיבות התאונה בעוד שגם צד ג' לא ראה, למעשה, את התאונה ואף סירב להתייחס לסרטון המתעד אותה.

לא מצאתי כי עלה בידי הנתבע וצד ג' לבסס את הטענה כי רכב התובעת שהה במקום ללא רשות (ולא הוצגה כל ראיה התומכת בטענה כי היה אסור עליו להכנס למקום). לא מצאתי כי עלה בידי הנתבע לבסס את הטענה שאין להטיל עליו אחריות כבעליו של הרכב הפוגע וכמעסיקו של נהג רכב זה. אף אם ישלנתבע במישור היחסים בינו לבין צד ג' טענות טובות נגד צד ג', ואף עילת תביעה נגדו, אין אלה יכולים לפגוע בתובע, שהוא צד תם לב, שניזוק. גם משיקולים של צדק יש להגיע למסקנה שהמעביד חב כלפי התובע שניזוק, שהרי בעת התאונה ביצע צד ג' עבודות למען הנתבע, שגם הפיק תועלת מהעבודה, ופירותיה העשירו אותו. לכן צודק לטעמי, שאם נגרם גם נזק, ישא אף בו.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע וצד ג' עליהם לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו. מששוכנעתי כי צד ג' נהג ברשלנות (כעולה גם מעדותו ולפיה לא ראה את רכב התובעת עד לפגיעה בו) מצאתי לקבל את הודעת צד ג' ולחייב את צד ג' לשפות את הנתבע בסכום פסק הדין.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,989 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 378 ₪, את שכר העד (מר שימונוב) בסך 800 ₪ (בגין ישיבת 6.2.17 ובגין ישיבת 4.5.16), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,806 ₪. בנוסף, אני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבע בסכומים הנ"ל.