תא"מ 8294-12-13

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר אופן התרחשותה אינו שנוי במחלוקת. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 2,169 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.אין חולק, כי רכב הנתבעים נסע אחורנית, במטרה להיכנס לחניה, לא הבחין ברכב התובעת העומד בלי נוע מאחוריו, ופגע בו קלות. המחלוקת בין הצדדים היא באשר להיקף הנזקים שנגרמו מאותה פגיעה.

3. התובעת טוענת, כי כתוצאה מהמכה התעקמה לוחית הרישוי ונשברה מסגרת הפלסטיק המחזיקה אותה, ואף נגרם נזק למגן הקדמי עצמו, שהצריך את תיקונו וצביעתו. נזק זה הוביל, לטענת התובעת, לירידת ערך של 0.69% בשווי הרכב. הנתבעים אינם חולקים על הנזק ללוחית הרישוי ולמסגרת שלו, אולם מכחישים את הנזק למגן הקדמי וכן את ירידת הערך.

4.שני הנהגים העידו בפני, ושניהם אישרו כי בשעת התאונה, שהיתה שעת אחה"צ מאוחרת באמצע החורף (לשיטת נהג התובעת היה חשוך, ואילו הנתבע 1 העיד כי עדיין היה אור יום), הבחינו שניהם רק בנזק ללוחית הרישוי ולמסגרת, ולא ראו כל נזק אחר. נהג התובע העיד גם, כי קיבל את הרכב באותו יום (מדובר ברכב בשימוש צבאי), ובדק אותו בקפדנות בעת קבלתו, כמקובל בתפקידו כנהג, ולא היו בו סימני פגיעה קודמים.

6.התובעת צרפה לכתב התביעה חוות-דעת של שמאי, מר חיים כהן. הנתבעת חולקת על תוכנו, אם כי לא צרפה חוות-דעת נגדית ולא ביקשה לחקור את השמאי. השמאי בדק את הרכב 4 ימים לאחר התאונה. השמאי קבע כי יש לתקן ולצבוע את המגן. השמאי אף קבע את ירידת הערך על בסיס שווי הרכב.

7.הנתבעת טוענת נגד חוות-הדעת בעיקר שתי טענות אלה: ראשית, השמאי לא ציין את הנסועה של הרכב, ומכיוון שכך, לא ניתן לאמץ את קביעת מחירו; ושנית, השמאי לא צרף כל תמונה ממנה ניתן ללמוד על נזק שנגרם למגן.

8.יש לדחות את טענות הנתבעת. פתוחה היתה בפניה הדרך לבדוק בעצמה את הרכב או לזמן את השמאי לחקירה. יכול ולשמאי הסבר טוב לשתי ההשמטות, של הנסועה ושל התמונות. כשלעצמי, הגם שאכן לנסועה עשויה להיות השפעה, ולפעמים משמעותית, על שווי הרכב, הרי שכאשר דנים ב-0.69% משוויו, המשמעות היא לכל היותר של כמה עשרות שקלים; והגם שאכן היה נכון לצרף תמונות מהן ניתן להיווכח, אובייקטיבית, בנזק המתואר, הרי שגם דברי השמאי בחוות-דעתו, ככל עד מומחה, הם ראיה קבילה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה נגדית, ולפיכך לא הפריכה את ראיות התובעת.

9.הנתבעת טוענת גם, כי התובעת היא חברת השכרה, ומשכך נהנית (או אמורה ליהנות) מהנחות במחיר עבודות וחלקי חילוף, וכן, כי ניתן היה להסדיר את המחלוקת בלא צורך בשמאי. גם טענות אלה יש לדחות: לגבי הראשונה, הרי שלא די להעלות את הטענה בעלמא, ויש להתמודד עם ראיות התובעת; ולגבי השניה, הגם שהדבר נכון, עקרונית, אין הוא גורע מזכותה של התובעת לשיפוי בעבור הוצאותיה, ולבטח שלא תמיד ניתן לדעת, מראש, אם חוות-הדעת תתברר כמיותרת.