תא"מ 8224-06-15 אופרייט ליס בע"מ נ' גילאון ואח'

זוהי בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות שניתן ביום 19.08.2016 כנגד המשיבים, הנתבעים בתובענה זו.

תחילתה של תובענה זו היא באירוע תאונה שהתרחש לטענת המשיבה ביום 28.11.2014 בשעה 17:40 לערך בנתיבי איילון בעיר תל אביב. בכתב התביעה נטען, כי רכב המבקשים נסע מאחורי רכב המשיבה, וכי מפאת כך שלא שמר מרחק – פגע ברכב המשיבה וגרם לו לנזקים.

בכתב ההגנה לא הוצגה גרסה פוזיטיבית לאופן התרחשות התאונה. המבקשים הכחישו את עצם התרחשות התאונה, את גובה הנזקים, ולבסוף טענו – כי גם אם התרחשה תאונה, הרי שזו לא התרחשה באשמתם.

התובענה נקבעה לדיון ביום 13.06.2016. ביום זה, לאחר איחור רב, החל הדיון בשעה 10:07 (במקום 08:30) מפאת איחורו של המבקש 1. המבקש 1 דרש כי יוגש תצהיר מטעם נהג המשיבה, ומשכך נדחה הדיון ליום 28.06.2016, וניתנה הוראה למשיבה להגיש תצהיר מטעם נהגה. בדיון זה התייצב נהג המשיבה (מר אביחי זיו), ואולם נוכח בקשתו של המבקש 1 להגשת תצהיר, וחקירתו של מר זיו על תצהירו זה – נדחה הדיון כאמור, ליום 28.06.2016.

המבקש 1, הוא אביה של המבקשת 2, הגיש את כל טיעוניו לבית המשפט – בשם שניהם, כאשר הבהיר בדיון ביום 13.06.2016 כי אינו מעוניין בייצוג משפטי באמצעות עו"ד, וזאת מפאת שיקולי עלות-תועלת.

הדיון שנקבע ליום 28.06.2016 – נקבע במעמד הצדדים. צודקים המבקשים, כי פרק הזמן שניתן להגשת תצהיר מטעם המשיבה – 20 ימים – לא היה מאפשר את קיומו של הדיון ביום 28.06.2016, אילו הייתה המשיבה מנצלת את מלוא הזמן לשם הגשת התצהיר, אלא שהתצהיר בו חפץ המבקש 1 – הגיע אליו לפני מועד הדיון שהיה קבוע ליום 28.06.2016, ולטענת ב"כ המשיבה הוגש "ידנית" לתיק בית המשפט, ואולם מסיבה כלשהי לא נסרק. בכל מקרה, אין מחלוקת – והדבר אף עולה מטיעוניו של המבקש 1 עצמו, וגם מתצהירו – כי התצהיר הגיע למבקש 1 לפני קיומו של הדיון ביום 28.06.2016, ומשכך לא הייתה כל מניעה לקיימו.

המבקש 1 נכח במעמד הדיון ביום 13.06.2016, וקיבל את פרוטוקול הדיון. משכך, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי היה מודע היטב לדיון שנקבע ליום 28.06.2016. הגם שנטען, כי הוטעה לחשוב כי הדיון יתקיים לאחר 20 הימים – בהם יתקבל תצהיר עד המשיבה – הרי שלא הייתה כל הצדקה להיעדרו של המבקש 1 בדיון ביום 28.06.2016, גם אם לא היה מגיע אליו כל תצהיר מטעם עד המשיבה. כל מטרתו של הדיון בוים 28.06.2016 הייתה חקירת עד המשיבה על תצהירו, ושעה שהתצהיר כבר הגיע למבקש 1, לפני מועדו, הרי שלא הייתה כל מניעה לקיים הדיון במועדו. העובדה, כי המבקש 1 הסיק מסקנות כאלה או אחרות – אינה מעלה ואינה מורידה, כי אי התייצבותו לדיון ביום 28.06.2016, ומבלי שזה הגיש בקשה מתאימה לתיק בית המשפט – הצדיקה מתן פסק הדין בהעדר התייצבות כבר ביום 28.06.2016.

בית המשפט נמנע מלעשות כן, ואולם חייב המבקשים בהוצאות עד המשיבה (שהתייצב, כאמור לשני דיונים), והוצאות ב"כ המשיבה. משההוצאות לא שולמו – ניתן פסק דין בהעדר הגנה. טענתם של המבקשים, כי סכום ההוצאות הוא כמחצית סכום התביעה – אינה רלוונטית, שכן סכום ההוצאות משקף את הוצאות הצד שנאלץ לשאת בהן מפאת התנהלותו הדיונית של הצד שכנגד. עמידתם של המבקשים על מלוא זכיותיהם הדיוניות – הינה זכותם המלאה, ואולם הדבר נכון גם לצד שכנגד, שבשלב זה עומד על מלוא זכויותיו הדיוניות גם כן.

המבקשים גם טענו, הן בכתב ההגנה, והן בטיעוניהם המאוחרים יותר – כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה. יש לדחות טענה זו. אף שמקום מגוריהם של המבקשים הוא בעיר ערד, במחוז דרום, הרי שהתאונה הנטענת התרחשה בתל אביב יפו, ומשכך בית המשפט דנן, מוסמך מקומית, כמו גם עניינית, לדון בתובענה. העובדה כי הדבר משב קושי למבקשים, נוכח מקום מגוריהם, היא עובדה ידועה, אך אלו כללי הסמכות המקומית.