תא"מ 8075-03-14 אבו אחמד ואח' נ' כהן ואח'

לפניי בקשת הנתבע 2 לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 29.10.15, במהלך דיון אשר אליו לא התייצבו הנתבעים שניהם ואף לא מי מטעמם. במסגרת פסק הדין, חוייבו הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום סכום התביעה לתובע.

בקשת הנתבעת 1 לביטול פסק הדין הוגשה ימים ספורים לאחר אותו דיון. ביום 26.11.15, לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, נעתרתי לבקשה והוריתי על ביטול פסק הדין תוך חיוב הנתבעת 1 בהוצאות.

פסק הדין, ככל שהוא נוגע לנתבע 2, נותר על כנו, שכן לא הוגשה כל בקשה לביטולו.

התיק נקבע לקדם משפט ליום 19.1.16 ובמהלך הדיון גילה ב"כ הנתבעים כי פסק הדין ככל שהוא נוגע לנתבע 2, עומד בעינו. ב"כ הנתבעים פנה לבית המשפט, במעמד הדיון, בבקשה לביטול פסק הדין גם ביחס לנתבע 2 וטען כי המדובר בטעות סופר בגינה לא ביקש את ביטול פסק הדין גם ביחס לנתבע זה.

התובע השיב כי הוא סבור שכבר נפתח תיק הוצאה לפועל וביקש לבדוק זאת.

ימים מספר לאחר הדיון, הגיש הנתבע 2 את בקשתו הכתובה לביטול פסק הדין. בבקשה, טען כי בטעות הוגשה הבקשה לביטול פסק דין רק ביחס לנתבעת 1 ועל כן, מן הדין לבטל את פסק הדין גם ככל שהוא נוגע אליו ומאותם הטעמים.

התובע מתנגד לבקשה. התובע ציין כי לא צורף תצהיר לבקשה והיא הוגשה כשלושה חודשים ומחצה לאחר שניתן פסק הדין מבלי שניתנה כל התייחסות לנסיבות בעטיין היא מוגשת כעת. התובע עתר לדחיית הבקשה תוך חיוב הנתבע 2 בהוצאות.

בקשת הנתבעת 1 לביטול פסק הדין נתמכה בתצהיר בא-כוחה אשר מסר כי לא קיבל הזמנה לדיון ולא היה ער לקיומו. את דבר קיומו של פסק הדין גילה ב"כ הנתבעת, לטענתו, רק ביום הדיון, בשעות הערב.

פסק הדין בוטל, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, בין היתר, לאור סיכויי ההגנה של הנתבעת 1 המצדיקים את בחינת טענותיה במסגרת ההליך.

עניינו של הנתבע 2 אינו שונה. הבקשה אינה טעונה תצהיר של הנתבע 2 בעצמו, שכן העובדות הרלוונטיות נוגעות להתנהלות בא-כוח הנתבעים בלבד. על התנהלות זו ניתן ללמוד הן מן התצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשת הנתבעת 1 לביטול פסק הדין והן מדבריו של ב"כ הנתבעים במהלך הדיון בתיק, מהם ניתן היה ללמוד כי הופתע עד מאד לגלות כי הגיש, בטעות, בקשה לביטול פסק הדין רק מטעמה של הנתבעת 1.

איני מוצאת מקום לאבחנה כלשהי בין הנתבעת 1 לנתבע 2. טענותיהם אותן טענות הן, סיבת המחדל, אותה סיבה היא ומקבלת אני את טענת ב"כ הנתבעים כי טעות סופר היא שהובילה לכך שהוגשה בקשה אשר התייחסה אך ורק לנתבעת 1 תוך התעלמות מן הנתבע 2. סיכויי הנתבע בהגנתו, מובילים, אם כן, להחלטה כי דין הבקשה להתקבל.

עם זאת, טעות זו הובילה לכך שהתובע נדרש, שוב, לעסוק בסוגיית ביטול פסק הדין ונגרמו לו, בשל כך, הוצאות.